דרך זכוכיות שבורות

דרך שברירים של זמן

מבעד נשמה דחוסה

אל מחשבות מתפרצות

אני מכיר את המבט שלך

תחושה אינסופית של צדק

אמונה בקסמי המילים והשתיקות

את לקחת הכל, וניקית את השולחן

אני לוגם מהבקבוק

ומביט על דיוקן שלך מתוך דמיון

מבדידות מתפרקת

אל חלל החדר

לא הבטחת אהבה גדולה

לא המצאת את עצמך בשבילי

במגירות לא הסתתרו , שירים נסתרים

והקירות נשארו ערומים

אני מביט על דמותי במראה

מה אנחנו יודעים על האמת

כשהשקר מתפתח מעצמו

ומתעקש לחיות בינינו

אני מכיר את השקט שבך

את פורסת ידיים

ומסתירה נחמות שלקחת לעצמך

ציפיות שרוקנת מכל תקווה

ואנחנו נסענו אל תוך הזיכרון

חצינו את הארץ המובטחת ברגליים כושלות

בדממה חרישית

ראינו איך מתקלפות השאריות, מתחלפים הצבעים בעיניים

אל מול תחושה של גאות ושפל

נשכב על הספה, מחכה שתגלי את הדרך

אמת שחושפת פניה ותשאיר לך סימן

אחכה שהדממה תשאיר מקום לרחש

אני מכיר את מבטך

תחושה אינסופית של גאווה

אותה אספת מהרצפה והלבשת על גופך

וניקית את השולחן