הרסו את בית ילדותנו
נשארנו יתומים
כאן באמצע החיים
רק שנינו עומדים
הכביש נעלם
המכוניות שדהרו בו בסערה,
נעלמו גם הן באופק
בית ילדותנו הרוס
ושנינו יתומים עכשיו
ילדים חדשים באו, והחליפו אותנו
הם שיחקו משחקים אחרים
דיברו בשפה שלא הכרנו
הבטנו בהם מהצד
חיכינו, שמישהו יבוא לאסוף אותנו
שני יתומים, באמצע החיים
לא יודעים לאן ללכת
הכרנו את השלטים
ולא הכרנו את הדרך
הבטנו סביב
הכל נראה דומה
אבל בעצם, הכל היה זר
התיישבנו על המדרכה
העצים שהיינו מתחבאים מאחוריהם
הפכו לבתים,
והגינה שנהגנו לשחק בה
הפכה שוממת
סיפרו לנו, שבית ילדותנו נהרס
ואנחנו יכולים ללכת
אבל שנינו יתומים עכשיו
באמצע החיים
לא ידענו, לאן לקחת את עצמנו
לא מצאנו את התמונות שהיו שם
לא מצאנו מחברות ישנות
שאלנו את עצמנו
לאן לוקחים את הזיכרונות
מה עושים, עם כל הלילות שנשארו
אהבנו את השקט
גם שהוא בישר רעות
אהבנו את הזמן
גם שהוא ברח מאיתנו
הילדים, התחילו לצרוח
לא הבנו מילה
הדלקנו סיגריות
חיכינו שמישהו יבוא
בית ילדותנו הרוס
ואף אחד לא בא
שנינו יתומים
מזיכרונות, געגועים
אומרים שמה שנשאר בלב
נשאר לנצח
אבל לא ידענו, איפה שמנו את הדברים האלו
שהיינו אמורים לקחת איתנו
ועכשיו, אין לנו יותר מה לקחת
שני יתומים, כאן באמצע החיים
