חנה הסתיו, בין חמה ואסיף,
כי מחילה נבטה בשערים.
ונחים מעט טרדות חיים,
נפתחים לימים נוראים.
על הזמן מכפרים, בתפילה מכתרים,
כל באי היכל אלוקים.
בבוקר בוהק לבן-
נאחז הזמן,
באלף סיבות והסברים.
ניזכרים בריחות ילדות,
בניחוח ערב מלחמה,
באותו סתיו ההוא,
כשבערה אימא אדמה.
ובעלמי החן, על כובד מרכבה,
המגינים בטוהר גופם.
ונעצום עיניים,
בשעת הנעילה,
ונבקש,
שיחזור גלעד הבן.
ננעל
ונחתום לטוב
נפתח שלום
ותכלת חלום
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
