שאלה שעולה מפעם לפעם היא מה הגבול של המבקר בביקורת. עד כמה הוא יכול להעביר את הביקורת לשולחנו שלו ולערוך בה ביצירת המבוקר עריכות ותיקונים משלו.
לכאורה הדברים נראים פשוטים. בבחינת גע בקנקן אך לא במה שיש בו. אך יש ולפעמים הגבולות בין הנגיעה לבין העשייה הממשית נפרצים והתחומים מתערבבים.
במאמר זה ננסה, עד כמה שאפשר, לקבוע קריטריונים ואולי כללים לעניין חשוב זה.
1. גבול המותר בניתוחי שירים
מה הוא גבול התיקונים. היכן המקום בו הופכת הביקורת פניה ,ומביקורת הופכת לכלי העלול לפגוע ביוצר להעמידו בצל הביקורת, עד כדי התגרות ופגיעה ביצירה ובאופן עקיף גם ביוצר. מה הוא הקו המפריד בין ביקורת מקסימליסטית לפלגייט?
מבקר המעתיק שיר אל שולחן הניתוחים, יכול רשאי וגם רצוי שיפרק את השיר לגורמיו וינסה לבחון אותו הן במיקרו והן במכלול הכולל המקרו.
אין ספק בכך שהוא רשאי לתת לשיר כל פירוש הגיוני לפי הבנתו את השיר ולכתוב את פירושו במהלך כתיבת הביקורת או בדברי הסיכום.
כל פעולה של התחקות אחרי אסוציאציות של היוצר שיבוצים למיניהם מקראיים או לא מקראיים מותרת בהחלט ואפילו רצויה כדי להראות פן זה בתפיסת הביקורת לקהל הקוראים המבקרים.
חשוב להראות דימויים, להעיר על ביטויים הנראים בנלים נדושים או אפילו שכיחים עד כדי חשש לפלגייט.
2. על חבל דק
מבקר המעלה שיר של יוצר ומציע הצעות של החסרת אותיות שמוש או מלות קישור ומנמק את הצעותיו יבורך.
אך ברגע שהוא הופך לעורך השיר: מחליף מילים באחרות. משמיט משפטים מוסיף משפטים, על אף שינמק את מעשיו, אפשר שהמבוקר יראה בכך טעם לפגם, ולא עוד אלא שייפגע מעוצמתה וחריגתה של הביקורת.
במקרים קיצוניים יותר עלול המבקר להציג בפני המבוקר יצירה אחרת לגמרי שאפשר שתעמוד בתחרות מול יצירתו. יעמדו אז הקוראים ויאמרו: הנה זאת יפה אך זאת עולה עליה ביופיה. איך ירגיש אותו מבוקר לשמא דברים אלו?
יתירה מזאת, אפשר מאוד שהשיר "החדש" הדומה מאוד למקור, יעמוד על גבול גנבת הדעת קרי פלגייט.
3. עם זאת ולמרות הכל:
אם וכאשר יראה המבקר מקום לשיפורים ושיפוצים בשיר העשויים לשנות את פניו לטובה, ומתוך רצון טוב יבקש את הסכמת היוצר בסיוע בשיפוץ השיר, וזה יענה לו בחיוב , הרי שכל הדלתות פתוחות בפני המבקר מאחר וקיבל את הסכמת המבוקר לעשייה זאת.
אם וכאשר מתקבלת הצעת המבוקר בשיפוץ ותיקון השיר בעיניי המבוקר, נשאלת השאלה למי שייכת התוצרת המוגמרת . האם למשפץ שקבע את אופיה וצורתה הסופית של היצירה, או למקור הראשוני היינו ליוצר.
יטען היוצר שהוא בעל הרעיון והוא שקבע את דפוסי השיר הראשוניים. הוא גם נתן הסכמתו למבקר לעשות ביצירתו כבשלו,למען סייע ליוצר בהגעה אל השלמות.
יבוא המבקר ויאמר שלא היו אלה אלא חומרי גלם ליצירת שיר, והוא זה אשר יצר את השיר בדומה לאדם האוסף חומרי גלם מן הסביבה הקרובה ובונה מהם משכן להיות בו.
ובכן מי הבעלים? האם המקרה שבפנינו הוא של שניים אוחזים בטלית או שמא בכל זאת יש זכות יוצרים רק לאחד מן השניים?
מובן שהדברים שנויים במחלוקת ואין להכריע חד משמעית לכאן או לכאן. אלא, שהובאה הדוגמא כדי לסבר את העין ולהבין עד כמה מסוכן להתחיל בשיפוצי שירים של אחרים, אפילו בהסכמה,כי אפשר שיאמר המשפץ אהבתי את שיפוצי. ואז יתחילו המחלוקות והמריבות בנושא בעלות על היצירה.
4. נהוג בפורומים השונים של כתיבה יוצרת לחוות דעה או להשיב תשובה ביצירה נגדית. הטוב
המעשה הזה או לא?
מאוד תלוי בתגובת המבוקר. אם היצירה הנגדית באה כדי להורות דרך אחרת, דרך קירצוץ להרע, הרי כמוה כשיפוץ שיר ואין הבדל משמעותי בין שתי צורות התגובה.
אך אם בא אותו שיר דרך מחווה לשבח את היוצר לפרגן לו או ליצור מעין שירשור של תגובות ( במקרה של שירה שיר משיב לשיר) הרי שמבורכת עשייה זאת.
יצוין שכל זה נכון בכפוף לדרך קבלתו של היוצר את התגובה הזאת. וכאן אנו מגיעים לאישיות עצמה.
5. בעולם הוירטואלי, בעיקר, שבו קיימת משפחה של יוצרים שבדרך כלל מכירה את חבריה
באמצעות כתביהם על גבי הצג, חשוב מאוד וקל מאוד להכיר את החבר לפי תגובותיו לחברים ולפי תגובותיו לביקורת.
המבקר הנבון החכם והמתחשב הוא זה שילמד להכיר את אנשי משפחת הפורום ולפי הכירות וירטואלית זו ידע גם את דרכי הביקורת לכל אחד ואחד מהם.
6. סיכום:
מצאנו שגבול התיקונים הוא דק מאוד עד כדי שכוונה טובה מצד הקורא המבקר יכולה להתפרש כמעשה רע ופוגע. כולנו רגישים לביקורת. איש לא חסין כלפיה. ואם מי שהוא יטען שביקורת שלילית לא מזיזה בו דבר, שיסתכל על עצמו בראי וישאל שלוש פעמים האמנם?
עם זאת, יש מה שנקרא צבירת ניסיון, ולמה שאני קורא "בגרות ספרותית" שאחת ממאפייניה הוא היכולת לקבל ביקורת ותהא אף שלילית. בכלל זה נכנס כל נושא התיקונים שדיברנו עליו.
בהשאלה אפשר לומר "דע את האויב שלך" כלומר הכר את המבוקר שלך, את היוצר, ואז תדע לנהוג בשום שכל מבלי לעבור את הגבול.
