אמצע הרחוב
אנשים עסוקים בעניינים שלהם
אישה מסתובבת עם כלב
גבר מדבר בפלאפון
השמיים כחולים
כמו בתפאורה, שנבנתה במיוחד
את עומדת ליד המונית
הנהג מניח את המזוודות שלך בתא המטען
אני מביט עלייך
ולא מסוגל להחליט
אם זה געגוע או כעס
פתאום כולם נראים לי אויבים
את מביטה בי
אני יכול לדמיין
איך עמדת מול המראה והתאמנת
על המבט, על הטון
תשכח אותי, אמרת
תשכח ממני, אל תשמור דבר
אבל איך אפשר לשכוח מישהו
שלא השאיר דבר לזכור ממנו
אני יכול לראות את התמונות
אני יכול לשמוע את הקול
אבל הכל כמו ממשיך וחולף על פניי
אני כבר לא בטוח,
שהיה כאן פעם משהו שאפשר לאחוז בו
את נכנסת למונית
הנהג מחייך לעברי
כמו עשינו את התפקיד שלנו, עכשיו אנחנו ממשיכים
את אומרת לו לאן לנסוע
ואז מביטה אלי דרך השמשה
לא לוחשת, לא מנשקת, לא אומרת מילה
רק אני עומד באמצע הרחוב
ומתחיל לאסוף את הזיכרונות שלי בערמה
עוד מעט אשפוך את הבנזין ואדליק אותם
תמיד יש כאב, אי אפשר לסגת לאחור
המרחק עד הבית
נראה לי כמו סיבוב שלם
אני לא יכול לחזור
אבל אין לי לאן ללכת עכשיו
בערב, מול טלוויזיה דלוקה
אני אנסה לחפש
את הספר שלא סיימת
שערות שנשארו על הספה
כל מה שאמצא, זה זיכרון אחד
איך את עמדת מול שם באמצע הרחוב
ביקשת
שאשכח אותך
