עברתי פה
יותר מדי פעמים
לא זוכר אם נכנסתי
או רק הבטתי
דרך חלון הראווה
איך השעונים ממשיכים לנוע
המטוסים ממשיכים לטוס מעלי
לא זוכר מה ביקשתי קודם
משאלה או מפלט
כול אחד חולם
את המציאות
של גיל שלושים
ואז הוא מתעורר , מזיע
יש תמיד טירוף
אי אפשר להשאיר הכול נקי
להחביא את הכול מתחת לסדינים
אני לא זוכר אם נכנסתי לפה
או שפתאום התעוררתי
בלי שום אפשרות לשאול
מה נכון לעשות
פתאום, החיים חולפים
וכול החלומות, נדמה שחלמתי אותם פעם
אולי באיחור
נשארתי מאחור
לא זוכר אם ביקשתי
משאלה או מפלט
הכול נכתב, כאילו לא היתה לי ברירה
אני לא זוכר
אם נכנסתי או רק עברתי ליד חלון הראווה
ראיתי משפחה, כלב וגינה
מכוניות גדולות, וחליפה
מי הייתי בחלום ההוא?
מי אני מבקש להיות?
ממחשבות על מה שרציתי להיות
ועד המציאות המדממת
בתוך תמונות שאני שולה מתוך הזיכרון
לא זוכר אותה, לא זוכר אותי
אולי היא אבדה לי
בתוך הצגה, שלא ידעתי את התפקיד
העדפתי להיות בקהל, מוחא כפיים
לכול מי שעובר
אולי נכנסתי או עברתי והמשכתי ללכת
גם לי יש חלומות
עכשיו מבקש אותם לפרק
אל תוך מילים גוססות
אני שוב מכניס את עצמי
כאילו הייתי שם פעם
זו תחושה, שאין ממנה מפלט
ומה אני אבקש לעצמי?
אולי להתחיל מהתחלה
בלי לפחד להיכנס
אל בין הדלתות
אלה שתמיד מבקשות
לדעת מה החלום הבא
