[ליצירה]
ליהוידע תודה. העלת שלל של נושאים , הררי עולם ואושיות עד. ואני בכלל קטונתי.
אף על פיכן, בקוצו של עטי הדל, להלן דעתי שקל מאד לחלוק עליה.
בחייו של אדם מישראל, מושגים כמו "חוקי בסיס" ו"לוגיקה קלאסית" , הינם מושגים "נזילים" ולעיתים תכונתם זו, היא היא דווקא הערך היחודי המוסף.
ולפיכך, ולכאורה, גם הצבעים "שחור ולבן" כמו "שקר ואמת", הינם ברוב המקרים, קטבים של מדרון,או כיסופים .
רוב רובו של הזמן ורוב רובם של האנשים מצויים בתווך, בתוך אותה העננה של "זיקוקים אפורים".
נכון, כדבריך, האהבה אינה לוגית ואף אני מסכים לעובדה ,כי אהבה לאישה אחת אינה מחייבת כלל שנאה לאחרת.
כל מה שביקשתי ברשימתי לחדד הוא, למעשה שני יסודות עיקריים, שאינם סותרים כלל את דבריך.
האחד כי בנסיבותיה של לאה תחושותיה הסוביקטיביים היו כשל "שנואה" ומאידך אישה שחשה כאמור אינה נותרת לבדה בארץ רבה . וכי מהשמיים לא אדישים כלפיה . ומהשמיים מתיחסים למצבה כאל "שנואה" תוך דגש שאומנם שאין "שונא" בר עונשין -ככזה .
ולכן מצבה "כשנואה" הובילה לכאורה, אך לפיצוי אישי של "ויפתח ה' את רחמה" הרחמים העצמיים שקבלו לגיטימציה ברחמי שמיים .[לכאורה יעקב שלו מיחסים פרשנים "שנאה" לא נענש לכאורה וודאי לא כ"שונא" אשתו"]
רשימתי מכוונת לצאת חוצץ כנגד כל אלה שמפרשים לדעתי שלא כהוגן ולא נכון פרשיה זאת בכך שמגדילים מחד ליחס ללאה תרמית או שותפות מודעת לתרמית ומאידך מיחסים כאמור, שנאה ליעקב .
על כן, ביקשתי לומר, כי לא בכדי המקרא אינו מיחס את ה"שנאה" ליעקב, אלא מותיר אותה נטריאלית והכל כאמור שנגיע לכלל אותה הקונסטרוקציה הפרשנית כאמור שתחושה סוביקטיבית של שנאה יכול שתהא הגם שאין גם כדבריך שונא לא במקרה זה ואף לא "רעיונית" בכלל.
מהדברים האמורים ברור,[כדבריך] כי לא רק אהבת אישה אחת אינה בהיכרח שנאה לאחרת. אלא בפועל על אף שהמקרא מציין כי שנואה לאה" הרי שבמקרה זה לא היה "שונא" [ודאי לא יעקב] אלא היה מצב טרויאלי לחולטין שגם אתה ובצדק עומד עליו ולפיו קיימת אהבה עזה יותר לאישה אחרת והאישה הנאהבת פחות או אפילו לא נאהבת בכלל חשה כאמור תחושות שסוביקטבית, שבנסיבות הענין וזה הרבותא של המקרא, אי אפשר להגדירן אחרת מאשר מ"שנאה" [ולא מתוך קביעה כי קיים "שונא" בר עונשין] ואשר רעיונית הגדרתית הדבר אושר גם על ידי ההשגחה שנאמר : "וירא ה' כי שנואה לאה.
מהדברים ביקשתי להפיק תובנה להוויתינו דהיום בבחינת חזקה כי כל אישה שאהבתה נחלקת עם אישה אחרת וודאי ביחס נחות יותר חשה היא לעצמה "שנואה" ולדבר משמעות ערכית כפולה,כאמור לא בהענשה פורמאלית בהיכרח של ה"שונא", אלא להביא לתשומת ליבו ל"עוול" אנושי מסויים שבחשבונות שמיים אף ראוי לפיצויי כאמור רחמים עצמיים - אל מול רחמי שמיים של פתיחת הרחם . ואולי גם ב"הענשת" יתר הנפשות הפועלות בסגירת רחם הגם שכאמור ואני מסכים איתך שחטאם אם היה כזה לא "השתכלל" לכלל "שנאה". אני מצטער אם יגעתי אותך , ועוד יותר על כך שתשובתי הוקלדה שוטף ומבלי לנסח הדברים בצורה סדורה ומובנת יותר.
ברשותך יש לי מנטרה , המסייעת לי "לפרוס כנפיים" לפעם הבאה : ו"בצדקה תכונני"
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
[ליצירה]
לליאורה היקרה , ראשית ברכות על ספרך.
אכן כן אולי ליבי תמים וחובה לפחות לי לנהור אחר מה שכינת "הבנותיו". אך לחלוטין אינני תמים במובן של נאיבי.
ואני מתפלא עליך כי בענינים קרדינאליים שכאלה רלוונתי בכלל בעיניך : "מה שיש או אין בשמיים....
בין יומרה ספרותית - לנביא לבב חכמה, אולי יש עוד משהו בעולם הזה.
על כל פנים, זה באמת לא חשוב מה יש בשמיים, כשמנסים לתקן עולם הארץ
[ליצירה]
לגוד, תודה ! ביחס לשורות אין לי הסבר חכם. כך יצא לי.
ביחס לעורבים, יכול שהסיפור הבא, ישמע לך מגוחך. יש לי יחס מיוחד אליהם אל העורבים [מאז נצטוו אלה לכלכל בלחם ובשר את הנביא.].
מצד אחר, אני גם אספן בלתי נלאה של גרוטאות אשר מהם אני מנסה ליצור ולקומם "בריאות" חדשות.
כך שמזה זמן רב, בניתי מהם עבור העורבים שובך בקצה החצר ואני מדי פעם משיב להם "על טובתם" ההיא.... בלחם ומיים.....
והוא, אותו השובך מכונה בפי : "פונדק העורבים"
[ליצירה]
לאסף ארצי.
תודה על תגובתך ועל הרעיון המשלים .
לצערי בגלל לחץ בזמן, את רוב הרשימות, אני מקליד בחטף ובציטוטים מהזכרון בלבד, כך שוודאי בעוד רשימות אני מצטט כנראה, שלא במדויק .
על כל פנים הערתך במקום ושוב תודה.
הערתך תאפשר לי להתיחס להיבט משלים נוסף.
אחד השאלות שהטרידו אותי מדוע אהרון עושה שימוש ב"נזם" במקום ב"עגיל" .
ונראה לי שהשימוש כאמור, בא לבטא את הטכניקה של "משיכת זמן" שהרי.
"נזם" = "זמן".
אהרון ביקש לעבוד על תודעתן של הנשים שיתמהמהו ושמא בינתיים משה יגיע.
והנה גם בענין זה הקדימו נעשה לנשמע. ולא ירדו לעומק הדברים.
ולא רק זאת ביקש אהרון גם לרמוז ושוב בעיקר לנשים על מקומו האופיני של ה"נזם" - באף.
שבמעשיהן גורמות הן גם לחרון אף נורא
[ליצירה]
בס"ד.
ליוסף ולניצן.
רשאים אתם לחלוק עלי אבל אני מבקש להציע לכם "פתיחות" גם לדברים לכאורה "מקוממים".
ליוסף אני מציע לך לא להשתמש יותר בקלישאה :
"לגלות פנים בתורה שלא כהלכה".
מאז שעדת חסידים נבערים , לא שעו לקריאות של "נביאים חילוניים" לנטוש את ערבות אירופה כי כלה ונחרצה בפני הכורת להשמיד מכל והכל . ותחת זו שעו לאדמוריהם להשאר שאננים סביב ה"חצרות". עד כי לבסוף השלים זממו הצורר .
בין השאר הרפיון והמיאוס היה, כי אלה החילונייםכופרים שבמקרה הטוב, מגלים פנים בתורה שלא כהלכה וכי לא להם ניתנה הנבואה .
אחי, בני, מאז כולנו סובבים בסחרחת של "ליקוי מאורות .
מה שגראה לך "מוגזם" היום, מחר מחרתיים יראה לך כל כך ברור, עד כי לא תוכל לסבול את חוסר הפתיחות שאתה מגלה בתגובתך.
איך תסביר כי משה עצמו אומר כמעט בנשימה אחת שני דברים : כי העם פרוע כי פרעה אהרון לשמצה וכי ה' התאנף על כן באהרון מאד עד כדי להשמידו.
אנא סבר את אוזני ששמעה בסיני מה שאתה שמעת, מה פשר דברים קטגוריים אלו.
לענין ה"ערווה" אין זה קלוט מהאויר כאמור העם הפך פרוע כי "פרעה" אהרון והביטוי "פרעה" אולי יזכיר לך את "פרעה" שבמצרים על כל טומאות הערווה שהיו שם והנה אכן העם קמו "לצחק"....
אז הנה אחי : "להט הערווה". שכל כך צרם לך
לניצן
זה שאהרון טעה זה הרי ברור.
אם זה הסיכום שלך את חטא העגל, כי אז לצערי נישמת אפה של תורת ישראל פסה ונמודה והתמוססה, בסבך של דמגוגיה מגמתית .
לא כך ביקשה תורת ישראל שחטא אהרון בחטא העגל יתפס ויתפרש . התורה ביקשה לומר לנו, כי ילוד אישה הוא ילוד אישה ולא רק שהגדולים שבגדולים טועים, אלא שיש וטעויותיהם הגם שכוונותיהם טובות, יורדים כדי שורש של כפירה.
מנהיג שמתעלם מדבר ה' ונוטה ל"התפשר" בו בלחץ העם ונכנע להם כמוהו כ"עושה אלוקים" זה המסר ואל לך להזדעזע.[ראי גם הדחת שאול ....]
להוותינו, בהוויתינו דהיום, ולעניות דעתי, גם חלק מגדולי תורה נכשלים באותה המכשלה.
לפעמים להפוך אנשים לרובוטים לשלול מהם את הסוברניות הבסיסית שהקב"ה נטע בהם ולו גם, לחשוב גם לבד. כדי הפיכתם לעדר נגרר אשר לא מזיז אבן בלעדי מאמר ה"רב" והנחיות ה"חצר" זה : "לעשות אלוקים"
אני מצטער אם פרטטתי על נימים כואבים - אבל זו האמת שלי ולא רק שלי. ואני מאמין שזה רק ענין של זמן שגם האמת שלכם תשתנה