משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לזיוה גל תודה על תגובתך השא' שלך במקומה והיא חותרת ליסוד אושיותיו של זה העולם, שנברא לכתחילה ובהגדרה זך וטהור הרבה יותר ממה שנדמה. בכלל, מה אשמות הבהמות שהפכו לקורבנות זמינים לכל אדם ובכל חגיגה ובכלל מה אשמים בעלי החיים ששילמו את מחיר הגירוש שלנו מגן העדן, עד כי הפכו טרף מזונם גם של בני האדם ואכן לעניות דעתי לתורה צפנים מוכמנים לכל עת וזמן. "מוסדות" ומנגנונים מופרכים ואף אבסורדיים, [קורבנות וכו'] שניתנו בגלל חולשתם של דורות "יושמדו" מאליהם,תוך מתן אינטרפטציות סימבוליות בלבד רוצה לומר, שזה שאת מתקוממת ובצדק ואף אני בתוכי מתקוממם וזה גם עיקר המניע של כל הגיגיי שבזה אנחנו למעשה אותה הסנונית המבשרת את בואה הקרובה של אותה העת . שהיא כלל לא אוטופית ואם מותר נימה אישית ואני לא טועה בך כי אז שמך זה יאה לך יותר [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה , תודה רבה רבה. לבושתי גם האופרציה של ההעתקה נפלאה ממני . אנסה להעזר ושוב תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. ואם אפשר כדבריך להוסיף "לקח". הביטוי "להעלות" ביחס לנירות בא לרמז ולהקביל את המנורה כפונקציה רוחנית עלי אדמות, לאותה שמש בראשית, המאירה פיזית לכל היקום. כשם שהשמש עולה ויורדת כך מצווה אהרון ודווקא שהיא יורדת וחשך פיזי יורד לעולם שיעלה ויאיר מאורה הרוחני של המנורה לכל העולם.[לכן גם אהרון - סמל לשלום] והנה "נר אלוקים נשמת אדם" . כל אדם . וזה המסר של פרשת בעלותך שאין אורה של תורה עולה רק לישראל אלא לעולם כולו. משום שמדובר ביעוד ושליחות על, ה"מתרוממת", הרבה מכל הפונקציות הפולחניות האחרות של אהרון, באה פרשה זו כהמשך לסופה של הפרשה הקודמת, לפיה משה שומע את הקול מדבר אליו משני הכרובים . ולא נאמר מה דיבר איליו ה'. וברור, כי זה הדיבור וזה המסר [ליצירה]
- [ליצירה] לשרף בס"ד אין כל סתירה. רק לנו ילודי אישה הראיה הנה חד ממדית וערכית. בראיית האין סוף הכל בערבוביא, וב"בליל" הבלתי נראה לנו, בסופו של דבר, הרע היחסי מתבטל בפני הטוב המוחלט יותר הקב"ה אמר על משה ואהרון : "על אשר מעלתם בי". ובכל זאת הראשון: עבד נאמן שלא היה כמוהו ואף לא יהא: תמונת ה' יביט והקב"ה דבר בו פה אל פה. והשני כמאמרך "בחיר ה'" ושר השלום,שאין מטבע של שלום מתקיים בעולם בלוא סגולתו וחתימת ידו ובכל זאת, ביקשה התורה בכוונת מכוון, לחדד גם את טעויותיהם של שני גדולים אלה, והכל על מנת שנלמד ונפיק הן מהטעויות והן מהעונש את שראוי לנו להפיק לדורות. על דרך הכלל, שאין ילוד אישה שאינו טועה [רק גדולי תורה של היום אף פעם לא טועים] לענין הפרט במקרה זה [אהרון], ביקשה לכאורה התורה לרמז לנו, כי כהן ונביא אשר פועלים תחת כניעה לעם לא רק מועלים בתפקידם, אלא שסופם שהם הם אשר מוליכים את העם לעבוד עבודה זרה [ליצירה]
- [ליצירה] לליאורה בתלמוד מצויה אגדה המסתמכת על מגילת שירהשירים והקובעת כאילו השביע הקב"ה את כנסת ישראל את עם ישראל שלוש שבועות. בעצם שתי שבועות והשבועה השלישית מיוחסת לגויים. והשבועות הן : שלא ימרדו בגויים ויקבלו עליהם את הגלות והשיעבוד בהכנעה עד שמשיח יבוא ויגאל אותם בדרך נס. והשבועה האחרת המשלימה ש"לא יעל בחומה". כלומר שלא יקדימו לעלות לארץ ישראל מבלי שמתרחשת אותה גאולה ניסית על ידי המשיח. אגדהזו שימשה את הבסיס העיקרי לפיצול ולפילוג בעם ישראל שהרי החרדים וכל אותם נטורי קרתא מנפנפים בה כנגד תקומת ישראל וכנגד מדינת ישראל לטעמם אנו חצופים שהפרנו את השבועות הנ"ל ויזמנו "גאולה" אנושית . מה שהביא אותי להביע את התיזה שלי [בראשי פרקים לפי שעה] שמדובר באגדה שהושתלה על ידי תועמולנים נוצריים זו דווקא מופרכותא של השבועה השלישית לגויים : ש"לא ישעבדו את עם ישראל בגלות יותר מדי".. אני מקווה שהסבר הרקע הכללי שבזה מספק פרספקטיבה מנימלית להבנת הענין. על כל פנים תודה על התייחסותך [ליצירה]
- [ליצירה] לדוד מסכים אתך. השורה : "מזל שיש אלוהים " נכתבה במשמעות דואלית גם ובעיקר לכך שלכל הנ"ל יש משמעות עצומה דווקא בגלל שיש אלוהים, שאם לא כן היינו חיים באומללות אין סופית וללא כל תוחלת. הסיכום : "מזל שיש אלוהים בא לצבוע את הכל באור יקרות. וכמו גם לסמן "כתובת על" לכל מחנק שמקורו הישיר אנושי [ליצירה]
- [ליצירה] לשרף הכל לכאורה ברור. תגובתך הצפויה, ממחישה בדיוק את שרציתי לרמוז בכותרת : "אש דת למו". לו היה בידי לבקש משהו, הייתי מבקש ממך להתחבט ולהתייסר בשאלה הבאה, שבעיניי, כל הבורח והמתחמק ממנה אמונתו לעולם חסרה. אם נכונה הקביעה כי הקב"ה אותת ובאלף רמזים כבר לפני כמאה שנה לכל גדולי התורה כי "קול התורה" צריך לפי שעה להדחות מפני : "קול התור" שכבר החל להשמע בארצינו באמצעות שליחיו החלוצים החילוניים... וקריאת ה"לך לך" והפעם לבנים, צריכה להתעורר ולהתקיים . ואלה בתפיסה כמו שלך, נאחזו בקרנות הגלות, נופפו בקלישאות של : "לא לעלות בחומה". דימו כי חומת חצרותיהם, תהא להם צינה ומגן. עד כי קרסה עליהם ועל עולמינו כולנו "חומת החושך" וניחתה עלינו השואה המכונה בתורה : "הרעה של אחרית הימים". ועתה, אנא שער בנפשך, אם היו הם קצת שונים מאותה גישה האטומה ,לפחות מתבוססים בספק או עושים פשרה של "שיעורין לכאן ולכאן, היו קרוב לוודאי נחסכים מאיתנו הרבה מאימות השואה הנוראה ומדינת ישראת היתה קמה לפני שמונים ותשעים שנה והיא לא היתה גם היום בחזקת "אתחלתא", אלא "שלימתא".[הגאולה לעולם לא תושלם אלא אם כן היהדות תתמודד עם שאלה זו של השואה וענין זה יובהר עד תומו] וגם אם יש רק שביב של אמת בדברים אלו. כי אז, גם המעט כאמור, צריך סוף סוף לגרום לך להבין כי נפל דבר גדול. ישנו תהליך של גאולה עם כללים מיוחדים ואופיניים לו והדינאמיקה שלו מחייב פתיחות ונאורות גם בגישה של "שפחה על הים" , יכול שרואה יותר ממה שיחזקאל בן בוזי לא ראה. על כל פנים, הגישה של צריך לציית לגדולי הדור בכל מצב הגם שהם טועים, תוסיף ותוביל אותנו לקטסטרופות נוספות וכל כך חבל .... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הגעגועים הינם תעתוע אכזר משב רוח נידף של גן עדן אבוד. תמיד תמיד נתגעגע וכשנגיע וננסה לאחוז לממש. הרגע תמיד יברח לנו שוב. ימוג אל הריק הכואב. אל המחוזות האבודים של געגועי האין סוף. [ליצירה]
- [ליצירה] לש.ר.ף צר לי שנתפשת ל"שולי" הדברים. וגם לגבי אותם הדברים, נראה לי שנסחפת למה דמגוגיה? אין רבנים שדוגלים בהחנקת כל ניצנים של אמת אחרת. אין רבנים כאלה שיש להם חסידים שוטים, שלוקחים לא פעם את הדין לידיהם. אין חסידים שוטים שמתדרדרים גם למעשים נוראים - רוע נתעב לשמו. והלא לכך, יש לכאורה אין ספור דוגמאות ואני מקווה שלא תאלץ אותי להזכיר לך. על כל פנים. כך הנביא מנבא: "וסר מרע משתולל" ומשהתחלתי לפרש את הרישא [ותהי האמת נעדרת] חייב הייתי גם לצקת את התוכן הרלוונתי מבחינתי גם לסיפא האמורה וגם אם זה לא נראה לך, מה בין זה לדמגוגיה אבל חבל שלא התיחסת לעיקר : לרישא, שבו המושג : "אמת נעדרת " מתפרשת כאמת חדשה המשוועת לקיים את חיותה ואשר נקטעת ונחנקת באיבה משום שיש "קבלנים" של אמת ארכאית ולא רלוונתית שבידם מעדר המונף תדיר, ל"נקש" כל ניצנים של אמת אחרת עד כי לא מתקיים : "אמת מארץ תצמח" [ליצירה]
- [ליצירה] ליוסף המאסף בכל זאת - הוכחה אחת לפחות. שהרי הציק לי הדבר שפטרתי אותך אך בהצהרה כללית. לתורה דרכים משלה לפעמים לחזק דברים. במקרה זה, בגלל מהותו וחשיבותו של הנושא, הקדימה התורה להדגיש בתחילתו על המהות, שהשתנתה בסופו. במה הדברים אמורים פרשיית שכם בתורה פותחת בכך ש: "ויבא יעקב שלם עיר שכם". מדוע צריכה היתה התורה להקדים לנו כי דווקא בביאתו של יעקב לשכם היה "שלם". האין זאת כדי שניווכח כי כשיצא ממנה כבר היה הרבה פחות מ"שלם". האין זאת כדי שניתן את המשמעות האמורה לתגובת ה' על המעשה ובעיקר ניתן את מלוא המשמעות לצורך של יעקב להיטהר הוא ובני ביתו. וכאמור לעלות שוב לנקודת ההתחלה ל"בית אל" על מנת לשוב ממנה אחר ושונה "שלם" כפי שהגיע לשכם בטרם אותה הזוועה. [ליצירה]
