רגעים
בשמלת קיץ פרחונית של
ורוד ולבן וצהוב אני אלך
איפה שאין מכשול לרוח,
עד הגבול. לאט, כי כבר
רצתי כמו ילדה והתנפצתי.
אני אניח ידיי על הגדר,
אעצום עיני כדי לקבל
את אור הבוקר הבוקע
על הארץ. אני כבר יודעת
שאי אפשר לקטוף חלומות.
אני רוצה להסיר את הלוט,
עם כל הכוח, כדי להתפייס,
כדי ללמוד לשכוח מהדיעבד.
הנוף הוא רק עוד תירוץ לפרוץ,
לא צריך לשבור את הגדר כי לא
החומר מרפא. רק אוסף של רגעים
שלא ניתן לשכוח, אני יודעת שהוא
קיים, האושר.
