א.ד. גורדון, האב הרוחני של הציונות הסוציאליסטית בתקופת העלייה השנייה(1904-1914), ראה את העבודה, עבודת הכפיים היהודית כמרכיב הכרחי לתקומתו של העם היהודי. היו שלקחו את משנתו והחליפו אותה עם המסורת היהודית- קידוש העבודה- "העבודה היא חיינו."

 יצא לי להרהר מעט על תפיסת 'תורה ועבודה'- האם זו לא אמונה בשני אלים- 'אל העבודה' ו'אל התורה'- מי שמכונה בתור 'א-לוהים'?

 ההרהור החזיר אותי שבועיים בזמן, כעת אני שבועיים שבהם אני חלק מסטטיסטיקת מעגל המובטלים, אך עד לפני שבועיים עבדתי כדי שאוכל לממן לבדי את הטיול הקצר שאחרי המחנה בוויסקונסין.

 התחלתי לעבוד במפעל לייצור ספרי אנגלית בשפה האנגלית (חוויה מקדימה למחנה) בתור מחסנאי מדופלם שאורז מאות ספרי אנגלית המוכנים למסירה לחנויות. בפעם הבאה שתקנו ספר לימוד באנגלית בחנות, יתכן ואני ארזתי אותו לחנות. כן, כן ספר שנארז ע"י חבריכם היקר.

 עבדתי במפעל שלוש שבועות וגיליתי מספר תובנות: א. אין לי עתיד בתור מחסנאי, מה שכנראה מחזק את העובדה שאני מתחיל ללמוד באוניברסיטה באוקטובר הקרוב. ב. עבודה שכלית, משתלמת יותר- כספית ובריאותית-21 ₪ לשעה, בו כל הזמן מרימים ספרים, מעייף ומכאיב לגב. ג. אסור לזלזל באפסנאים בצבא- יחידה יכולה לסבול נזק כלכלי רב, שישפיע על הרבה היבטים בגלל תפקוד לקוי של האפסנאות שלה ואפסנאים צריכים להיות אנשים חכמים ואחראים וחבל שבחלק מהמקומות זה לא קורה(בחלק מהמקומות זה קורה ויש אפסנאים חכמים מאוד שתרמו הרבה ליחידה) ד. עסק מצליח בגלל המוסר העבודה, יחסי האנוש המעולים והמקצועיות של עובדיו, החל בעובדים הפשוטים ביותר וכלה במנכ"ל שלה, זה נכון למפעל שבו עבדתי, שבאמת ראוי להצלחה הכבירה שלו. ה. "כל עבודה מכבדת את בעליה." במעגל האבטלה הנוכחי יש אנשים שלא מוצאים עבודה בתחום עיסוקם, אך יש אלפי אנשים שעובדים במשרות 'פחותות ערך' ביחס  למשרתם הקודמת. אני במו עיניי ראיתי כיצד עובדים לצידי בני 70 ו60, סוחבים ספרים ולא מדובר על אנשים חסרי השכלה, אלא על אקדמאים, רופא שיניים ומוסיקאי(המשמש גם כמנצח מקהלה ונגן בתזמורת) העובדים על מנת לפרנס את עצמם כי הם היו עצמאיים ואין להם פנסיה מהמדינה. גם סבי, בשנות ה-80 לחייו עובד עדיין בתור עובד מפעל כי אין לו פנסיה(סבי נראה קצת כמו גורדון- עם זקן עבות- אולי הגרסה הדתית של א.ד. גורדון- משכיל חב"דניק מסנט פטרבורג, רוסיה). המשותף לכל האנשים הללו הוא מוסר העבודה הגבוה שלהם, הערכה ליכולת לעמול ולפרנס את עצמם.

 מהמסקנה האחרונה שאליה הגעתי, חשבתי עוד פעם על ההרהור באידיאולוגיה שאני מאוד מאמין בו, 'תורה ועבודה'. תורה ועבודה אינם ניגודים. השאלה היא מה הקשר ביניהם. האם מעדיפים תורה על פני עבודה, או עבודה על פני תורה. כל העדפה תוביל לאידיאולוגיה של מגזר מסוים- למשל העדפה של תורה על פני עבודה תוביל לתפיסה של חלק מהציבור החרדי. תפיסת עבודה הקודמת לתורה היא המאפיינת חלק מבעלי אידיאולוגיה חילונית הרואה את התורה כתרבות יהודית. אני חייב לציין שלתפיסה החרדית יש מקורות ביהדות, אך מקורות אלו נראים בעיניי נכונים ליחידים ומעוותים כשהם מיושבים לקבוצה ענקית מהסקטור.

 בגמרא יש מחלוקת אידיאולוגית בין רבי שמעון בר-יוחאי שללא ספק חי תודעתית לא בעולמנו, לבין רבי ישמעאל הדוגל בעבודה על מנת לפתח את העולם. רבי שמעון דגל בלימוד תורה בלבד- כי לשיטתו זוהי המטרה שלשמה נבראו בני האדם-ללמוד תורה(לו הייתה התפיסה החרדית דוגלת בלימוד תורה בלבד עבור מובחרי בניה- מבחינה הגיונית ומוסרית- לא היה לאף אחד סיבה לתרעומת, שכן מה שונה בחור ישיבה שכותב 'חידושים' על התורה מדוקטורנט שכותב תזה על התפתחות השפה היוונית? אלו הם שתי אסכולות של חכמה שראוי שמדינה תרבותית תפתח. אני חושב שכל מי שרוצה להקדיש זמן קצר מחייו על מנת ללמוד תורה- ראוי לעודד אותו, שכן התרומה שתעשה להתפתחותו תועיל לכלל החברה, אותו דבר למי שרוצה להקדיש זמן קצר מחייו על מנת ללמוד יוגה ומדיטציה- כך אולי יהיו פחות נהגים עצבניים בכבישים). לעומתו ,דגל רבי ישמעאל בשיטה שהוכחה כעובדת(שלא כמו שיטתו של רבי שמעון שמעידה הגמרא, כי רבים ניסו אותה ולא צלחה ידם בשיטה זו) ואמר כי על האדם לעבוד, אך עליו לזכור כי אין העבודה לכשעצמה מקודשת(שלא כשיטת א.ד. גורדון) אלא עבודה הנעשית מתוך אידיאל גבוה יותר- עבודה 'לשם שמיים'- עבודה הנעשית מתוך הבנה כי באמצעותה אנו הופכים את העולם לעולם טוב יותר, אנושי יותר, מה שמכונה 'אלוקי יותר'. אני לא רוצה לעבוד רק כדי לסמן וי ולהגיד שעבדתי בעולם. אני רוצה לעבוד כדי להפוך את העולם לעולם טוב יותר, אדיב יותר, עולם שבו יתגלה א-לוהים (לא, זאת לא דרשה מסינרית ואני לא אב בכנסיה שפוצח בשירה ג'זית סוחפת עם מקהלת הנזירות שלו). מי זה א-לוהים? זו כבר שאלה אחרת, לפעם אחרת, שכרגע העיסוק בו, לא מקדמת אותנו לשום מקום ולכן אדחה את העיסוק בו לזמן אחר(התעסקתי קצת ב'מה זה א-לוהים?' וניתן להיכנס לעמוד שלי ב'במה חדשה' ולחפש את המאמר העוסק ב'אלוהים').

 מי שמעיין היטב בתורה שבכתב יגלה כי כבר א-לוקים מצווה אותנו במצוות השבת גם לעבוד-"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לה' אלוקיך-לא תעשה כל מלאכה."(שמות כ',ט'). כלומר א-לוהים מצווה אותנו כבר בעשרת הדיברות לעבוד וביום השביעי חובה לשבות מכל מלאכה.

 בעולם הישיבות נהוג לומר כי אין התורה נקנית אלא ב'עמל תורה'- זו לא המצאה- בפרקי אבות יש פרק 'קנין תורה' המוקדש להבנת הדרכים ללימוד התורה- לא רק כחכמה אלא כדרך חיים. מה שמעניין, וזה מחזק את האידיאולוגיה של 'תורה ועבודה' הוא שהביטוי 'עמל תורה' הוא ביטוי השאוב מעולם העבודה-עמל, יגיעת כפיים. לא ניתן באמת להבין מהו עמל, עד שלא מתנסים בעבודה המפריעה לנוחות ודורשת מאמצים פיזיים ושכליים. כך בלימוד תורה- בשביל ללמוד תורה, צריך לחקור אותה בצורה יסודית- מהבסיס ולהתקדם רובד רובד, עד שמגלים את כל הרבדים. כשעבדתי במפעל, המעסיקה שלי, אשה סקוטית בשנות ה-50 לחייה, הייתה אומרת לי במבטא סקוטי שמזכיר פיראט, "יש רק דרך אחד לעשות משהו וזה הדרך הנכונה"- עבודה עושים בצורה יסודית- או שלא עושים אותה בכלל- כמו 'חומוס אחלה'. גם את התורה- לא ניתן להבין אותה וכמובן לחיות אותה כדרך חיים בלי עמל בלימודה.