עכשיו אחרי שהנורה כבתה, לחלוטין נפל עלינו החושך
והערפל התעצם.
חדרה עלטה , שעד כה, הופיעה לפרקים קטנים.
אם רק.. היית כאן כדי לנשק ולנחם שהכאב, הוא רק זמני – לא לעולמים!
הילדה הקטנה שבכולנו מחפשת דבר מה בו.. להיאחז במקום ידך – החמה.
תמונות רבות, זיכרונות המזכירים את ימי היותך- בין החיים, גורמים לכולנו
לשאול את אותה השאלה: אמא! את ישנה? או אינה?
אם רק, היית כאן כדי לנשק ולנחם שהכאב , הוא רק זמני- לא לעולמים!
קולות רבים סביבנו מנסים להשקיט את חבלי הסבל שנעוצים בבשרינו.
את , הלכת אל חיי הנצח, למנוחת עולמים . השארת אותנו עם השכול – מאחור.
אמא! האם יש כאב גדול מאשר לזכור?
