עצים כל כך גדולים ירוקים הם, עד! אושר אוחז בו יודע הוא למקום אחד נוסע הוא למקום בו חייו מופנים היו למד תורה עסק בכל הכל בשביל לזכות להגיע למקום הגבוה לעיר האושר עיר השמחה עיר הקודש! ירושלים! נוסע הוא האויר חודר לעצמותיו והוא ממשיך עולה בעליות עובר סיבובים מגיע הוא מסתכל בשעון חצות הלילה יורד הוא מריח את האויר מסניף את אויר העיר "עיר בה דוד חנה" עיר ד' קודש אוחז בו פוצח הוא בשיר שיר ד' בעולם! אורו עיניו כל המחשכים לאור הפכו! הרע לטוב גמור! הכל נפלא! מאושר, הוא פונה לכיוון בית ד' בית ד' הגדול והנורא עומד, מביט אושר אוחז בו בית המקדש בתפארתו! כהנים הולכים לווים שרים אבות האומה צדיקי הדורות כולם באו קמו לתחיה מגיע הוא מביט, הנה משיח צדקנו פוצחים בריקוד של שמחה ריקוד של אש שלהבתיה! והוא מצטרף לאור הזה! רעש של ברק העירו! התעורר וגילה חורבות ירושלים גילה את החושך כאב עז עלה בו דמעות פרצו מעיניו "עד מתי דמנו כמים ישפך?" נזכר הוא בר' עקיבא אשר צחק, שמח, כשראה, מה ראה? את החורבן!! כן שמח הוא, כיון שידע, שהאור מתגלה מהחושך הגמור! פתח ליבו זעקה נשמתו "השיבנו ד' אליך ונשובה!" אנא אלוקיי!!! "חדש ימינו כקדם!" במהרה בימינו...