(26/08/08) מתחת לשכבות הגיר/ אני. אהובים רבים קמו וחרטו אז על ליבי שנשחק, אך אהבתם נחרטה בלוח הגיר שנמחק. ועם חלוף הזמן, לא נשאר כאב, לא נשאר סימן.
ויגיע יום- בו תחרוט אהבתך בליבי, תחצב היא מתחת לשכבות הגיר, ותיגע עמוק אל כאבי. כי מתחת לשכבות הגיר, מתחת לכאב, שם נמצאת ההשתוקקות לאהבה, שם נמצא הלב.
|
שירשיר
-
"יהיה לנו טוב...
אם רק נישא תפילה קטנה אל השמיים..."
יש דברים שהייתי עושה אחרת, יש פעמים שניתן היה לחסוך את הכאב, יש מילים שלא הייתי אומרת,
כדי לא לפגוע,
כדי לא לשבור את הלב...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה, מיק. רוב החיים אנחנו משחקים תפקידים שונים... בין אם זה במשפחה, עם חברים, ואפילו באהבה... אבל כשבנאדם נשבר, כשהכאב קורע אותו- זה המשחק הכי קשה... [ליצירה]
- [ליצירה] כואב ויפה...תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מדהים. הכתיבה שלך כל כל זורמת ומובנת, פשוטה ועמוקה גם יחד... אהבתי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] "כולנו איבדנו דברים בדרך כולנו נסענו רחוק מדי מהמקום אליו היינו אמורים להגיע" כל כך יפה...התחברתי ממש, למשפטים האלה במיוחד... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים.כל כך יפה...וכל כך אמיתי... כמו שירי האהבה של פעם... התרגשתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה...מצריך עוד קריאה, ועוד אחת...=) [ליצירה]
- [ליצירה] דמעות בעיניים. מזכיר אהבה ראשונה-ישנה... [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה ל-לנצח אנגנך...ולכולם... חלק מהמסר שהשיר מעביר הוא שאנחנו נלחמים כל החיים...כל אחד ומלחמותיו...מרוב שאנו נלחמים לעיתים אנו שוכחים על מה ולמה אנו נלחמים... לעיתים אנו שוכחים מהם חיים רגילים, עד כדי כך שאנו מחפשים על מה להילחם...חסרה לנו המשמעות, וחלקינו מוצאים אותה במלחמות... אני חושבת שגם אני חייתי כך זמן מה... אך אני משתדלת לזרום עם החיים...לא להיתקע על כל דבר, לא להילחם על כל שטות, להילחם לא עושה אותנו חזקים, מלחמות מתישות אותנו... המסר הוא שכאשר אנו "אנשים מלחמתיים"- אנו מפתחים "תרבות מלחמה" ולבסוף גם נלחמים בדברים הטובים...כמו האור והטוב, ואף נלחמים בדברים חסרי משמעות כמו "העננים השטים בשמיים"... מקווה שהובנתי... שנצליח לשמור את כוחותינו למלחמות האמיתיות של החיים... אוהבת, אני. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו.......מדהים. [ליצירה]
תגובות