בחדר קטן
שהורייך היו מחוץ לעיר
שמענו לצלילים
שלא האמנו שנשמע
הבטנו בפוסטרים שהיו תלויים על הקיר וחלמנו
איך יום אחד, נהיה דומים להם או שלא
סיגריות ראשונות, מחשבות אחרונות
שום דבר לא נקרע, שום דבר לא נפרע
חשבנו שנהיה ביחד לנצח
כמו שני ילדים שמבטיחים הבטחות
ויום אחר כך מתבלבלים
אולי זה נכון
אולי זה לא משנה דבר
את חייכת מולי
ועשית פרצופים מול המראה
אולי זה היה הפוך
הבטנו מהחלון במשך שעות
חשבנו לעצמנו
מתי כבר נעזוב את העיר הזאת
לא האמנו שיום אחד נרגיש אחרת
אני זמזמתי לך מהשיר ההוא
ואת צחקת או בכית
אני כבר לא זוכר את הסדר של הדברים
אחר כך כתבנו מכתבים
אני חשבתי שזה יישאר איתנו לתמיד
אבל את אמרת
כל מכתב, יש בו פרידה
לפעמים היא לרגע, לפעמים לתמיד
רציתי לאחוז בך, לצאת איתך מהדלת הראשית
אוטובוס אחד ושנינו נהיה חופשיים לעד
אבל אז הורייך חזרו
אביך סיפר בדיחה עלובה
אימא שלך, ביקשה שאלך לפני שיהיה מאוחר
אני ידעתי, מחר אפגוש אותך
וכל בוקר, הייתי מחכה לך באותה פינה
הולכים ביחד אל אותה גינה,
ישבנו שם, עד שמצאנו סיבה לחזור
חשבנו שנהיה ביחד לנצח
או לפחות אני חשבתי ככה,
בכל פעם שדיברת איתי
אבל אחרי שנים
אני עובר לפעמים, ליד הבית של ההורים שלך
שלט למכירה תלוי במרפסת
ואיש לא מזהה אותי יותר
אולי חלף יותר מדי זמן
אולי לא היה לנו מספיק לעולם
ואני עדיין מעשן את אותן סיגריות
ועדיין מקשיב לאותם שירים
מחכה אולי הנצח יחזור אליי
תגובות