[ליצירה]
לגוד. מקווה שהפעם משכנע
בס"ד.
אני מקווה שהדברים הפעם משכנעים יותר .
ראשית לבקשתך להלן הפסוק בחומש דברים ט'[20]:
"ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא".
הביטוי : "התאנף מאד" אנינו קל -כלל ועיקר.
רק לסבר את האוזן כשמשה מתאר את כעסו של הקב"ה כלפיו אותו הכעס שהוביל לגזרה של אי הכניסה לארץ הוא משתמש אך בביטוי "התאנף". ולא די בכך, מיד אף עדן את הדברים באותה הנסיבה המקלה לאמור : "התאנף בי על דבריכם".
אז איך נהין , לפחות מהבחינה הרעיונית להמשיך ולעצום עיניים ול"איין" בק"נ טעמים ותירוצים את אותו "גזר הדין" אשר בוטל רק בגלל תפילתו האולטמטיבית של משה.
אין זאת אומרת שמשה לא עשה שימוש בכל אותן נסיבות מקילות שהעלתם בתגובותיכם.
אך גם עצם ההתעלמות של הקב"ה , בכך שרק בדיעבד משה מזכיר זאת, היא גם הנותנת לכאורה, כי כעסו של הקב"ה בבחינת "התאנף מאד", היה כל כך רציני. שעם כל הכבוד אי אפשר להתעלם ממנו.[כדי הטיעון שרק עם ישראל נענש...]
הקשר שבין ה"זהב" כמייצג את פסגת החומר ובין אלוקים" המייצג את פסגת הרוח, הוא לכאורה ברור למדי.
מדובר במתח מובנה של תנגודת.
לכן הקב"ה ציווה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי זהב". יותר משכיוון לאותם דורות לענין הצלמים מכסף וזהב כיוון לימינו אלה , שלא להגרר לגרוע מכל שבשאיפת החומר עדי שיאה [התשוקה לזהב בכל מחיר] אנו שומטים מידינו את ה"אלוקות" ואוחזים באותם אלוקים אחרים המגולמים במיטב החומר : "הזהב".
זה מה שקורה לדתות מושחתות .
וזה למרבה הצער, הסכנה הרובצת לפתחינו . שהרי כל מי שנסחף אחר תאוות הבצע והממון לא רק שזונח הוא אלוקים חיים, אלא שעובד הוא אלוקים אחרים שעשה במו ידיו
[ליצירה]
לליאורה
בתלמוד מצויה אגדה המסתמכת על מגילת שירהשירים והקובעת כאילו השביע הקב"ה את כנסת ישראל את עם ישראל שלוש שבועות. בעצם שתי שבועות והשבועה השלישית מיוחסת לגויים.
והשבועות הן : שלא ימרדו בגויים ויקבלו עליהם את הגלות והשיעבוד בהכנעה עד שמשיח יבוא ויגאל אותם בדרך נס. והשבועה האחרת המשלימה ש"לא יעל בחומה". כלומר שלא יקדימו לעלות לארץ ישראל מבלי שמתרחשת אותה גאולה ניסית על ידי המשיח.
אגדהזו שימשה את הבסיס העיקרי לפיצול ולפילוג בעם ישראל שהרי החרדים וכל אותם נטורי קרתא מנפנפים בה כנגד תקומת ישראל וכנגד מדינת ישראל לטעמם אנו חצופים שהפרנו את השבועות הנ"ל ויזמנו "גאולה" אנושית .
מה שהביא אותי להביע את התיזה שלי [בראשי פרקים לפי שעה] שמדובר באגדה שהושתלה על ידי תועמולנים נוצריים זו דווקא מופרכותא של השבועה השלישית לגויים : ש"לא ישעבדו את עם ישראל בגלות יותר מדי"..
אני מקווה שהסבר הרקע הכללי שבזה מספק פרספקטיבה מנימלית להבנת הענין.
על כל פנים תודה על התייחסותך
[ליצירה]
לאסף ארצי
אני מזהה זעם עצור בשטף הדברים, שכשלעצמם גם הם, לפחות בעיניי, יצירה שראוי להתכבד בה.
יחד עם זאת כל גדולינו הראשונים היו רועים ולהיות רועה נאמן זה לדאוג כל הזמן לצאן .- זה נאמנות מוחלטת.
אם מותר לבקש ממך, לנסות לרגע, להתנתק מההוויה שהוליכה אותך בכתיבת הדברים ולנסות להשיב לעצמך תשובה לשאלה הבאה.
לא מפריע הדבר שהרועה הראשון שקוראים לו במקרה "הבל". לא מבין שבכל זאת, יש שוני בין עיסוקו לעיסוקו של קיין.
שאם זה הקדים להקריב מפרי האדמה, אין זאת אומרת שגם הוא צריך למהר להקריב מצאנו שהרי אין דומה "חמלה" זו ל"חמלה" זו ואין דומה "עובד" ל"רועה" שאינו "אובד".
ובזה לכאורה מותר ה"רועה".
אגב "כישלון זה הוא המשך לשאר הכישלונות האחרים גירוש מגן עדן וכו' ולכך ביקשתי לרמז בין השאר....
ואני יודע, גם אתה תתבלבל מהעובדה, כי בדיעבד ה' שעה למנחתו של הבל.
על כן באה רשימה זו להבהיר, כי לא כל מה שהקב"ה
התיר בעבורינו "טקטית" בגלל חולשותינו ונסיבות מיוחדות של העת. אלה צריכים גם להיות מהות איסטרטגית שאנו מחוייבים לה כל הדורות.
ושאלה אחת לגיטמית עד למאד. אם כך, איפה טעה קין לכתחילה בטרם נגרר לרצח הנורא . הוא טעה בכלל שהתחיל בכל הענין . כשהיה ברור שהבל למעשה יכשל ב"העתקת" מעשהו. ובכך הבל יחל בתקדים של פולחן נפסד שיוביל את כל האנושות ועד קץ הימים, עת שוב הדברים יתוקנו וישובו למכונם.
האלוהים לא צריך ולא היה צריך קורבנות . .... ולעתיד אם יהא דבר מה באלה הרי שיהיו הם כאמור אך מן הצומח....
ותודה על תגובתך
[ליצירה]
ליוסף המאסף בכל זאת - הוכחה אחת לפחות. שהרי הציק לי הדבר שפטרתי אותך אך בהצהרה כללית.
לתורה דרכים משלה לפעמים לחזק דברים.
במקרה זה, בגלל מהותו וחשיבותו של הנושא, הקדימה התורה להדגיש בתחילתו על המהות, שהשתנתה בסופו.
במה הדברים אמורים פרשיית שכם בתורה פותחת בכך ש:
"ויבא יעקב שלם עיר שכם". מדוע צריכה היתה התורה להקדים לנו כי דווקא בביאתו של יעקב לשכם היה "שלם".
האין זאת כדי שניווכח כי כשיצא ממנה כבר היה הרבה פחות מ"שלם". האין זאת כדי שניתן את המשמעות האמורה לתגובת ה' על המעשה ובעיקר ניתן את מלוא המשמעות לצורך של יעקב להיטהר הוא ובני ביתו. וכאמור לעלות שוב לנקודת ההתחלה ל"בית אל" על מנת לשוב ממנה אחר ושונה "שלם" כפי שהגיע לשכם בטרם אותה הזוועה.
[ליצירה]
שמיים יעידו עלי, שהדבר האחרון שרציתי , זה חלילה להתכבד בקלונו של חבר יקר. אני זקן מדי ללהטוטים מעין אלה ובכלל החומרים התוססים בי הם נוגדנים מוחלטים לכל אלה.
דברים אלו שברשימה זו, מזמן רציתי להעלותם על הכתב ורק הויכוח האחרון, שימש לי תירוץ ו"סדן" להכות בדברים בלהט הרגע ובהקשרם הלכאורה נכון.
ולא חלילה, שמי שעשה שימוש בויכוח באמרה זו, אינו באמת ראוי ו."טוב" כפי שנכתב או באמת "חכם" כפי שנכתב. די לראות את מגוון המקורות שהביא וזיקתם הרעיונית לנושא על מנת להווכח כי מדובר בבר אוריין מובהק
בדיעבד, אני מצטער על הפתיח המעין ספרותי אשר פורש לדאבוני כפגיעה אישית ....
אם עדיין תתמיד תחושת הפגיעות, ואך ירמז לי על כך, נכון אני למחוק יצירה זו מהאתר[רשימה זו הוקלדה בטרם התגובות האחרנות...]. על כל פנים, גם אקבל עליי כל עונש אחר אשר ישית עליי בעל הפגיעה.
[ליצירה]
מקסים. ואם אפשר כדבריך להוסיף "לקח".
הביטוי "להעלות" ביחס לנירות בא לרמז ולהקביל את המנורה כפונקציה רוחנית עלי אדמות, לאותה שמש בראשית, המאירה פיזית לכל היקום.
כשם שהשמש עולה ויורדת כך מצווה אהרון ודווקא שהיא יורדת וחשך פיזי יורד לעולם שיעלה ויאיר מאורה הרוחני של המנורה לכל העולם.[לכן גם אהרון - סמל לשלום]
והנה "נר אלוקים נשמת אדם" . כל אדם . וזה המסר של פרשת בעלותך שאין אורה של תורה עולה רק לישראל אלא לעולם כולו.
משום שמדובר ביעוד ושליחות על, ה"מתרוממת", הרבה מכל הפונקציות הפולחניות האחרות של אהרון, באה פרשה זו כהמשך לסופה של הפרשה הקודמת, לפיה משה שומע את הקול מדבר אליו משני הכרובים .
ולא נאמר מה דיבר איליו ה'.
וברור, כי זה הדיבור וזה המסר