בפתח חדרי היא עומדת, חדרי נעמד אליה
במי האש עשרים דקות עומד ומתקלח
והיא, עיניה תכלת ושערה שחור
מחשבת את ימיה ולילותיה לאחור
היתה ילדה על סוס מעץ יושבת, מתנדנדת
ועל גזעו של עץ חרוב עתיק היתה רוכבת
קצה שורש בתוכה היה רומז אלי: תבוא
ותתרחק, ותימחק, מהר תברח מפה
אתה חוזר אל ילדותך, הולך ומשתגע
כעת היא לא ילדה יותר, אבל בעצם מי יודע?
עטלפה בערפל, ציפור ושמה אישה
לעוף אליה ועליה, זו שוב אותה תחושה
והיא יונקת תומתך בלהט החושים
בסיס האם עומד איתן מול חיל הפרשים
אתה מביט, רוצה תשובה, אך שוב עיני התכלת
חוסמות גישה, חוסמות אישה, למי היא מתפללת
בפתח חדרי היא עומדת...
היתה לפני שנים מספר מצטיינת המחזור
תיכון על-שם ביאליק הביא בעפרונה מזור
את כל כאבי האהבה והמחזור
היתה רושמת ביומן, לזכור ולחזור
טסים לברונקס אחרי סוכות, אולי תדע יותר שם
היא אל עולם הזוהר, אני אל עולם הפשע
רוצה לטוס אל-על, אומרת, אל הכוכבים
לגעת בירח, משם נופלים האוהבים
שמה דיסק של ג'ז עצוב ואודם על שפתיה
בימים היא ממלצרת אך כאלה לילותיה
אבקה בצבע שלג, אבקת הכואבים
בדמי הלילה היא נוסקת אל הכוכבים
בפתח חדרי היא עומדת...
מטקסי צהובה מביט על האהבה שבשיפוץ
אני בלב המערב, ליבי שם בקיבוץ
רואה עם אמא את הסהר מפיל את הכוכבים
ילדה שחורת שיער רוכבת על עץ החרובים
והיכן היא כעת? לרוץ ,להאט או לעוף לקצה העולם
עברה אותי, עברה את כולם, לא אראה אותה לעולם
אחרון הכוכבים נצנץ-מצמץ, נפל והשתקף (בעיני האש)
יוקדת, משתוללת, מסתחררת, עולה, שוצף, גועש
מתקרבת אלי, מבטה שוב כחול ועיניה אש
היא רצה אלי, רוקדת אולי, מדלגת ומועדת
נעצרת, מבט משלחת כמעט... בפתח חדרי היא עומדת
בפתח חדרי היא עומדת, חדרי נעמד אליה
במי האש עשרים דקות עומד ומתקלח
והיא, עיניה תכלת ושערה שחור
מחשבת את ימיה ולילותיה לאחור
ואין דבר נפלא מלחזור לנשום שלום
אני בבית, את בבית, אין דבר נפלא
מלחזור מהחלום
תגובות