[ליצירה]
נו באמת.
"כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.).
"התעכבות"? אולי עיכוב.
החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה.
[ליצירה]
החשיפה לשמש היא במובן כפול- החמרה של ה"מחלה" (הרי שהייה ממושכת בשמש גורמת לסרטן), ובמובן הקיטשי יותר של "להראות את האור"-הדרך הנכונה..
ו..תודה :-)