על רגל אחת
שמעון הד
-
יחד עם ישי שור, עורך את כתב העת "בין הטיפות"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מי ימצא נחמה? כואב. ובע"ה מן השמים ינוחמו, וננוחם. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין שיר מעניין ומקורי, יותר התחברתי לחלק הראשון. כמו"כ אולי כדאי לוותר על כמה אותיות "ש" תחיליות? יישר כוח על הרעיון של כתיבת שיר לרבך, המעיד מן הסתם על קשר מיוחד.. [ליצירה]
- [ליצירה] אביתר יקר! אכן יש יופי בהרהור לא מנותב, גם אני, רוב ככל שירי נכתבו בספונטניות, ואם תרצה בהתפרצות- בלי ניתוב מדוייק. אבל- כל עוד אדם כותב לעצמו דברים כאלו, שבלשון המעטה הם לא ממש חיוביים, זה בסדר גמור, ואף טובה פריקת עול מנשיאת העול בבטן. אך כשהוא מחליט לבוא ולפרסם זאת לרבים- יש לו פה אמירה. יש פה אחריות מסויימת כלפי הקוראים שיקראו זאת. כאן, לענ"ד, צריך להיזהר. כאן צריך להישמר מפני פגעים, ולו זעירים, שעלולים לפגוע במי מנפשות הקוראים. במיוחד כשמדובר בנושא כה כללי, שמשותף לכולם, כחתונה. כמו"כ שיר זה נכתב בשפה כללית ולא כתאור ארוע אישי, מה שיכול יותר לדבר לכולם. לסיום, שלא תבין, אני איתך בכאבך, הבאמת כואב. הכי כואב, אני בטוח. אך בא ננסה להפוך כאב לאור, ולו ע"י שננסה לסיים באופטימיות, שלא תקרין רק לכולם, אלא גם ובמיוחד לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין... [ליצירה]
- [ליצירה] כואב. אהבתי את הכתיבה. יש בה משהו יהודי אותנטי. אור זורח מתוך החשיכה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, זורם, וכואב- כואב... כנראה שלכל אחד מתי שהוא מתגנבת ההרגשה הזו, אז בעצם כולנו באותה סירה... [ליצירה]
- [ליצירה] שלום אביתר, תודה על הברכה. מאחל בחזרה... לצערי אני לא מכיר אותך, ולכן אם נגעתי ופגעתי בנקודות רגישות, קבל את בקשת סליחתך, זהו כלל לא כיווני או כוונתי. ולעניין המדובר- לצערי (?) לא זכיתי להיות בבני עקיבא, כך שאני לא יודע על מה אני מדבר. אני רק יכול להאמין שהפעולות שם לא אמורות להוביל אל דברים מנותקים מהחיים, כפי שהבנתי ממך. אם התכוונת לזה שאנו "כבר לא ילדים" ולא הכל צריך להצטייר בצבע אחד, ורוד, אז לצערינו יש לא מעט ילדים שלא כך נראים חייהם. החיים אכן, לרובא דאינשי, צבועים בשלל צבעי הקשת, שלאו דווקא מצטיירת כדבר חיובי.. השאלה היא איפה נמצאים רצוננו ושאיפת ליבנו (בטח תגיד- בוודאי שלטוב ולתיקון. אז לדאבון ליבנו זה לא ממש כך). אני לא יודע אם תסכים איתי או לא, אך יש בי אמונה שהם הם עיקר התבטאות יצירתינו. ומאיתנו, נרצה או לא, עוברים המסרים לזולתנו, בטח אם אנו מפרסמים אותם בפומבי. אודי- חבל לי על התקוממותך, המיותרת לטעמי. לא באתי חלילה לחסום אף אחד בדבריי. באתי לנסות לעודד משיכה אל הטוב, החיובי, שאני מאמין שכולם מייחלים אליו. אמנם שמעתי על חופש הביטוי, ותתפלא, אך עד עכשיו קשה להבין את פשרו. למה, למשל, לא נראה לילדינו (או לעצמנו) דברים עם אופי אלים או לחילופין חסר טהרה וצניעות? הרי גם דברים אלו התבטאו בצורה של "חופש הביטוי". שים לב שגם כינרת, אותה כ"כ שיבחת, חושבת בכיוון זה, באומרה: "כאשר אדם מפרסם, יש לדברים שלו אמירה, כזו או אחרת. הוא ודאי מצפה שמשהו יעבור לקוראים, אך הוא לא אמור לקחת אחריות על הפירוש שנותנים לדבריו. ומכאן אביתר שאינני מסכימה עם דבריך: "זו לא יצירה רק הרהור היא לא אמורה לתת לאף אחד מאום" - לוּ חשבת כך באמת, לא היית מפרסם." בעניין האחריות, יש הבדל בין פירוש הקוראים, לבין היצירה עצמה. ובמקרה הזה יש לי הרגשה שהיצירה עצמה, ללא פירושים מיוחדים ומתפתלים, עלולה לגרום לאנשים רתיעה. אני שמח, אביתר, שאחרי דברים קשים אלו אתה נשאר להיות בעד הזוגיות, אך א"א להיות בטוח שכולם גיבורים כמוך. בברכת שלום, שמעון [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, עמוק וכואב. אבל אתה יודע ששבעים פנים לשירה... שמעון [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה כואבת וזועקת כ"כ... במה, במה נתנחם... [ליצירה]
- [ליצירה] שנזכה... [ליצירה]
תגובות