על רגל אחת
שמעון הד
-
יחד עם ישי שור, עורך את כתב העת "בין הטיפות"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מרגש ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, זורם, וכואב- כואב... כנראה שלכל אחד מתי שהוא מתגנבת ההרגשה הזו, אז בעצם כולנו באותה סירה... [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה טובה. שיר מעניין ומרתק, עד כדי כך שלא השכלתי לרדת לסוף עניינו. במיוחד לא הבנתי את השורה האחרונה, האמורה, מן הסתם, להיות הצופן של כל השיר. בכל מקרה, יישר כח. (אגב, לא ידעתי שאתה גם פה...) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר טוב! רצוף תיאורים מעניינים והעיקר- נוגעים. אין כמו החורף כדי לבנות תהליכים. עמוקים, ממושכים, שלמים. לאט, לאט. בפנים. שבירה למען בנייה. [ליצירה]
- [ליצירה] שנזכה... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין מאוד... האמנם המפה האישית מסוגלת להוביל? הייתכן ובסופו של דבר יימצא בה הנווט? [ליצירה]
- [ליצירה] כואב. אהבתי את הכתיבה. יש בה משהו יהודי אותנטי. אור זורח מתוך החשיכה. [ליצירה]
- [ליצירה] מופלא יצירה נפלאה ומעוררת את נימי הנפש העדינים! נוטפת יופי עדין, ואם אפשר לומר- רוחני... [ליצירה]
- [ליצירה] אביתר יקר! אכן יש יופי בהרהור לא מנותב, גם אני, רוב ככל שירי נכתבו בספונטניות, ואם תרצה בהתפרצות- בלי ניתוב מדוייק. אבל- כל עוד אדם כותב לעצמו דברים כאלו, שבלשון המעטה הם לא ממש חיוביים, זה בסדר גמור, ואף טובה פריקת עול מנשיאת העול בבטן. אך כשהוא מחליט לבוא ולפרסם זאת לרבים- יש לו פה אמירה. יש פה אחריות מסויימת כלפי הקוראים שיקראו זאת. כאן, לענ"ד, צריך להיזהר. כאן צריך להישמר מפני פגעים, ולו זעירים, שעלולים לפגוע במי מנפשות הקוראים. במיוחד כשמדובר בנושא כה כללי, שמשותף לכולם, כחתונה. כמו"כ שיר זה נכתב בשפה כללית ולא כתאור ארוע אישי, מה שיכול יותר לדבר לכולם. לסיום, שלא תבין, אני איתך בכאבך, הבאמת כואב. הכי כואב, אני בטוח. אך בא ננסה להפוך כאב לאור, ולו ע"י שננסה לסיים באופטימיות, שלא תקרין רק לכולם, אלא גם ובמיוחד לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מי יתן ותזכה, ונזכה... אכן, היהדות לא מסתכמת בנענועים או ריגושים... [ליצירה]
תגובות