על רגל אחת
שמעון הד
-
יחד עם ישי שור, עורך את כתב העת "בין הטיפות"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים ציור מקסים וקסום, מלא צבע וחיים. מאוד אהבתי, רק לא הבנתי את הכותרת... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, עמוק וכואב. אבל אתה יודע ששבעים פנים לשירה... שמעון [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש לא... פשוט הלכתי וראיתי את זה. אז עכשיו זה יותר מיוחד? [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש, קשה. "איה מקום כבודו"? - במקומו, שנעלה ונסתר מעינינו ומהבנתנו, אך מאמינים ובטוחים אנו כי טוב נשקף ממנו לעברנו, טוב אמיתי ומושלם, שם. יהי זכרם ברוך. ה' יקום דמם. שמעון, תושב כרמל (בו גרו שתי הנרצחות) [ליצירה]
- [ליצירה] מופלא יצירה נפלאה ומעוררת את נימי הנפש העדינים! נוטפת יופי עדין, ואם אפשר לומר- רוחני... [ליצירה]
- [ליצירה] מי ימצא נחמה? כואב. ובע"ה מן השמים ינוחמו, וננוחם. [ליצירה]
- [ליצירה] אביתר יקר! אכן יש יופי בהרהור לא מנותב, גם אני, רוב ככל שירי נכתבו בספונטניות, ואם תרצה בהתפרצות- בלי ניתוב מדוייק. אבל- כל עוד אדם כותב לעצמו דברים כאלו, שבלשון המעטה הם לא ממש חיוביים, זה בסדר גמור, ואף טובה פריקת עול מנשיאת העול בבטן. אך כשהוא מחליט לבוא ולפרסם זאת לרבים- יש לו פה אמירה. יש פה אחריות מסויימת כלפי הקוראים שיקראו זאת. כאן, לענ"ד, צריך להיזהר. כאן צריך להישמר מפני פגעים, ולו זעירים, שעלולים לפגוע במי מנפשות הקוראים. במיוחד כשמדובר בנושא כה כללי, שמשותף לכולם, כחתונה. כמו"כ שיר זה נכתב בשפה כללית ולא כתאור ארוע אישי, מה שיכול יותר לדבר לכולם. לסיום, שלא תבין, אני איתך בכאבך, הבאמת כואב. הכי כואב, אני בטוח. אך בא ננסה להפוך כאב לאור, ולו ע"י שננסה לסיים באופטימיות, שלא תקרין רק לכולם, אלא גם ובמיוחד לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מי יתן ותזכה, ונזכה... אכן, היהדות לא מסתכמת בנענועים או ריגושים... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין מאוד... האמנם המפה האישית מסוגלת להוביל? הייתכן ובסופו של דבר יימצא בה הנווט? [ליצירה]
תגובות