בס"ד עם ישראל חי! ו´ תשרי התשס"ח

הגיבורות הראשיות:מיכל וחגית

גיבורים:אנה ויעקב  והילדים-המשפחה המאמצת  שלנו,אנה אחראית עלינו גם בתיכון "אורט"קייב

          אלישע ורעיה והילדים-המשפחה השכנה שלנו והמאמצת הלא רשמית,-אלישע הוא ראש המדרשה הציונית שבה נהיה בחגים ובימי ראשון..

          דניאלה -סגנית המנהל באורט קייב,

          המנהל של אורט קייב

ועוד היד נטויה כשהדברים יתבררו יותר...

אהלן,אז זהו אנחנו כבר כמעט יממה באוקראינה,מתוך ידיעה ברורה שאין ,אבל פשוט אין על ישראל (עם,ארץ וישראלים בכלל...),מה היה לנו עד עכשיו?

הגענו לשדה תעופה כל אחת עם טונות דברים,ניגשנו לכל השיקופים והבדיקות ועם האישור לקחת הרבה יותר משקל עודף..(60 ק"ג+20..) והפקידה עשתה צרות-טענה שאנחנו צריכים לשלם על הכל שזה אומר 5 $לקילו עודף מעבר ל36 ק"ג..למזלנו דינה (דובדבני:) הגיעה,התקשרנו לחנה(שאחראית לסדר את זה דרך הסוכנות)ואחרי עיכוב של שעה+ הכל אושר ובחינם ויכולנו לצאת לדרך...איתי באו אמא אבא לאה ויעקב(אם הייתם שומעים על קריסת מערכות בנתב"ג תדעו למי לקשר את העיניין..)ובר וליאור האהובות שלי..(זוהר ותמר לא הספיקו להגיע:( והן הביאו לי את ה_ספר-האלכימאי שאזכור מאיפה באתי וכנראה שאין צורך לחפש רחוק מדי מה שנמצא קרוב..(אבל לפחות לומדים משו...)ותמונות יפות ומחברת עם אמרות חכמות..(לא יזיק לי..)ותמונה,יצאנו לכיוון השערים,נפרדנו כמו גדולות מכולם ויצאנו לכיוון המעבר לעולם החיצון,ושוב,בדיקות,דרכונים וכו(כשבנוסף לתיק יש איתי גם שקית עם חבילות במבה...)לבסוף קפצנו לדיוטי וקניתי מצלמה דיגיטלית (סוף סוף..כאמור בשליחות-לא דיווחת לא עשית..),והלכנו לרציף שלנו-די 6,ואמרו לנו שיש לנו עוד חצי שעה..אז חזרנו למתחם הדיוטי-(ומי שחשב שהדיוטי פרי זה רק מגוון בשמים בג´ימס ריצ´ארסון-אז לא,זה מתחם עצום ממש ולא כ"כ זול...)קנינו שרית חדד (צריך להביא הכי ישראלי שיש לא?ואמרו לנו שהחבר´ה בקייב אוהבים אותה...)וזזנו חזרה לרציף,אנחנו מתיישבות,מחכות בניחותא לטיסה מסתכלות מסביב ופתאום חגית קלטה-אנחנו לא ב-די 6!!!!אנחנו ב-סי6!!!!!!!!!!!

ועוד 5 דקות הטיסה יוצאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אההההההההההה רצנו עם כל הפק"ל למסדרון הבא של די..הגענו מתנשפות,הדיילים הראו לנו את מקומנו ושם פגשנו את "הנס"(לפי חגית-ע"ש הנס כריסטיאן אנדרסן..)פרח כמורה צעיר ורציני ומסכן (אם הייתם רואים את המבט המבוהל שהיה לו כשקלט מי הולכות לשבת איתו...שתי יהודיות דתיות ולא שקטות במיוחד...וכמובן שצילמנו אותו..(בזמן שהוא ישן ונחר...)וככה חיכינו לטיסה..(אגב דיילות-אצלנו הם היו ממין זכר...זה היה שימושי כדי שיעלו לי את מזוודת היד ללמעלה...לפחות יצאה מכך תועלת..)אחרי שצילמנו את ההמראה והנוף המרהיב והעננים,ואותנו עם מה שהיה בקירבנו(כולל "הנס")עברנו מושבים(לא בגלל שהוא פרח כמורה..הוא פשוט נחר..),הדיילים הביאו לנו נישנושים ואוכל-לא מומלץ..אפילו אני שאוהבת לאכול לא אכלתי-והייתי רעבה!,ראינו מיסטר בין הוא נתקע בצרפת ולא הבין את השפה..(מוכר קצת-בעיקר מחגית למען האמת...),פגשנו בטיסה גם את רבקה,שהיתה בת שירות בקייב לפני שנתיים והיא נתנה לנו עצות וסיפורים...

לבסוף אחרי משו כמו 3 שעות יצאנו מהמטוס לשלטים ברוסית...בעודי מנסה לקרא לאט ובזהירות ולהבין גם מה הכוונה חגית כבר קראה הכל באנגלית...

נעמדנו בתור אחרי שני לבנונים,ואנחנו דיברנו קצת עם הישראלים-רוסים שהיו מאחורינו,כשהגיע התור שלנו הפקידה שאלה אותי ומה שלא הבנתי פשוט הנהנתי ואמרתי ש"כן כן לזה הכווונה"...ויצאנו לאסוף את הפקלאות שלנו..איכשו בדרך לא דרך לא נזקקנו לסבלים(מדובר ב160 ק"ג לא כולל במבה!!! כמובן שהצטלמנו מלא וכשעמדנו לצאת רצינו לבקש מהפקידות שיצלמו את שתינו ביחד,אך ורק התקרבנו פתאום נפתחו הדלתות והמון רב חיכה בחוץ-תפסו אותנו לא מוכנות-הרגשנו כאילו אנחנו מלכת אנגליה שכולם  מצפים לבואה ושעוד שניה ימחאו לנו כפיים..אבל זה לא מה שקרה...יעקב (האבא המאמץ שלנו חיכה עם שני הנהגים וקיבל אותנו...מר מיכאלוביץ הנהג היותר מבוגר לא הפסיק לצחוק על המזוודה שלי שהיא ענקית,כבדה ואין מצב שתכנס לכל מכונית שהיא...בחניון  התברר שהנהג השני נעל את האוטו עם המפתחות בפנים...אז חיכינו קצת ויצאנו לדרך עם מיכאלוביץ...עברנו את העיר והנהר-וכבר 9 וחצי בערב...לבסוף הגענו לבניין שלנו ואלישע קיבל אותנו(הם גרים ממש מולנו ומהמחשב שלהם אני שולחת גם את המכתב הזה..),העלינו את כל הציוד במעלית(ואם לא היתה אחת כזו זו היתה בעיה ממש....(ונכנסנו לדירה שלנו ה"איזבושקה") שהיא מהממת ממש,יש לנו חדר שינה ענק,וסלון ענק גם,הנוף יפה ממש...בניינים ישנים קלאסים,בנתיים רעיה(אישתו של אלישע)הסבירה לנו על המטבח והכלים,ואח"כ ישבנו איתה לאכול,

בלילה,התעסקנו קצת בלנסות להתקין את המחשב ולחקור קצת מה עוד יש בדירה ומה השאירו לנו,ואז הלכנו לישון או לנסות לישון..באמצע הלילה חגית קמה עם בחילות וכאבי בטן,ואני קמתי בבוקר...התחלנו לארגן את הדברים קצת,הבאתי לחגית כדור מהבית מרקחת שרכשנו בארץ..כנראה שהוא לא עזר...

לא מזמן יצאתי למרכז לחפש לפרוט דולרים..(כן..הם לא בדיוק ירוקים..יש בהם מהגוון..)ולקנות לימון וחלב...וככה הכרתי קצת את המרכז,הכל פה הרבה יותר ענק,עד שקלטתי שהסופר זה הסופר אחרי שפזלתי לכיוונו ועברתי על פניו עשרות פעמים...

וזהו לבנתיים ...היום יש לנו ארוחה גדולה במדרשה הציונית עם ראש הסוכנות זאב ביילסקי..(שהיה איתנו באותה טיסה ולא קפץ להגיד שלום ממחלקת העסקים שבה הוא ישב... ונראה לי שהוא היחיד שישב שם-כי למי כבר יש כסף ליסוע במחלקת עסקים בדרך לאוקראינה?

בנתיים אנחנו באיזבושקה שלנו,פה כבר סוף הסתיו הישראלי,ירד היום גשם והעצים כבר כמעט קירחים,והירקות יקרים!!!!(ובאיכות  גרועה ואין בכלל השוואה לירקות של הארץ שלנו!!!

,עד עכשיו ממש סבבה פה!,קיבלו אותנו מדהים והאיזבושקה שלנו מקסימה ממש!!!

לכל מקום שאליו אני הולך אני הולך לארץ ישראל!!!!(אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות!!!(מבוסס על רבי נחמן)

היו שלום ותודה על הדגים!!!

בהזדמנות זו-אני מבקשת סליחה(נו בטח..ממרחק של ארץ זה הרבה יותר קל..),סליחה שפגעתי,שלא התייחסתי ולא התחשבתי מספיק,סליחה שהצקתי וכעסתי וצעקתי...אני מבקשת שתסלחו לי למען ימתק דיני...(גם את אף לי!)

גמר חתימה טובה ושנה מדהימה הישר מקייב!