עוד מעט,אחריי שהשמש תקיץ
אתה תשוב להית שלי,
קצת כמו שהיינו פעם.
איך חלפו הימים,
נשרו להם עם הזמן
החליפו מספרים את הרגשות
העלימו את המחשבות החמות.
ולילות בודדים עליי עברו,
ונדמה שלא יחזרו להיות שלי שוב לעולם.
אז השמש תתחבא
תשטה בי רק עוד קצת
עד שאפול על ברכיי
ואתחנן שנמאס לי ודי.
ואצעק בכל כוחי שאני רוצה ללכת
ושאתה לא רצוי בעיניי יותר.
ואז אדמם את כולך למחוץ ליבי
כי אתה כבר לא אמיתי יותר.
וירח יקיץ משנתו הארוכה,
יאיר את חתכי העבר על גופי
ולאט עם האור הם ישרפו
וכל הרגשות שהיו פעם יעלמו
ורק אתה תשאר בזכרוני,
מר וכואב
מצטער שנתת לזה להגמר
ולא אתחנן אליך יותר
הירח יחייך אליי
ואני אולי אבכה על זה שנגמר,
ושנתתי לך מעצמי קצת יותר מדיי.
