שמעתי כאלו רבות, מנחמי עמל,

רק אל תוסיפו עוד דבר,

אנא!אל!

הן בכם פגע המשחיט?

הן את בתכם הוא לקח לראשית?

הן את ליבכם הוא מרעיד מדי ליל?

ואנו נענה לאחינו הגיבור,

לו נפשי תחת נפשך,

אז יכולתי לפצות את פי,

לו לרגע קט הייתי,

במקום אותה בת,

רק אז אולי אבין

טיפת סודו של המבט,

בשדרות הגולה אתהלך,

אני רחוקה,ישנה,

וליבי משתולל בקרבי,

הן אחיי חיים בפחד תמידי,

ואיני שם ,ואין מילים בפי

ואין טעם שיופיעו בו,

הן מה ימריצי כי אענה?

אני רחוקה  ואחי מתענה.

גיבורי שדרות!

סליחה שאני לא שם.