ועכשיו כשיום כיפור
יושבת, חושבת, כותבת עוד סיפור
ועכשיו כשיום כיפור
בוכה ושוב חוזרת לאותו מקום עגום
ושוב בוכה ושוב צוחקת
וחושבת. רק עלייך חושבת. ואת לא כאן
את לא מתקרבת, לא אכפת לך. לא שואלת
ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא טוב
לא הפסקתי לכתוב והדמעות הפכו לרוב
ושתקתי עוד הפעם לא אמרתי שום מילה
והיא תקועה לה שם לא נראתה, לא נשמעה
עדיין זה קשה. האהבה לא נעלמה
זה כן קשה וכן כואב והזמן לא הִתְכָלַה
היא נעלמה! הנה, נשכחת כמו שההתחלה רצתה
והסוף, הוא מת מפחד. ואני עליו תלויה
