יוֹשֶבֶת לְיַד הַיַּם
מְחַפֶשֶת אֶת הַלָּבָן
בַּקֶצֶף הַנִיתָז,
מֵהֶם וּמִשְתַקֵף
בּפּנַיי,
(לְבַד רְחוֹקָה מִסוּכַּר הָאַהֲבָה שֶלְךָ)
הוֹלֶכֶת בּרְחוֹבוֹת אֱנוֹשִיִּים,
מִסְבִיבִי זָרִים מוּזָרִים,
זָקֵן נִגַשׁ, וְשׁוֹאֵל:
"אם טוּ קוֹרַאסוֹן
קֶה מְדְוֻואֶלֶה,?"
כֵּן זֶה רַק הַלֶב שׁכּוֹאֵב לִי,
בּוֹרַחַת מִשָם,
בּעֵינַיִם מוּצָפוֹת דְּמָעוֹת.
הַרְחֵק...
תָּמִיד יָדַעְתִּי,
שֶׁאֹשֶׁר זֶה בְּעֶצֶם לְגַמְרֵי
לְבַד
עִם הַאַהֲבָה.
אֲנִי עוֹרֵגֶת
לַיּוֹם
בּוֹ רַק שְׁנֵינוּ
בַּדָּד,
שׁוּם דָּבָר לֹא יַפְרִיד בֵּינֵינוּ,
רַק הַמָּוֶת הַשָּׁחֹר,
יִקַח אוֹתִי מִמְּךָ,
אַךְ לֹא יְכַבֶּה
אֶת אַהֲבָתֵנוּ.
תגובות