כֶּאֶב.
סַכִּינִים שֶׁחָתְכוּ וְרִידַי,
זוֹבִים טִפָּה אַחַר טִפָּה
שֶׁל דָּם מְזֻקָּק,
בְּתַמְצִית תִּסְכּוּלִים לִימוֹנִים.

צוּוֵתִי לִצְמֹחַ יָשָׁר,
מִתּוֹךְ עַקְמוּמִיוֹת.
לֹא לְהַרְאוֹת חֻלְשָׁה,
כִּי אֲנָשִׁים צוֹחֲקִים
כְּשֶׁהֵם דּוֹרְסִים אוֹתִי,
מָשָׁל לֵהֵיוֹתִי מַעֲבָר חֲצִיָּה.

בֵּמִסְפָּרִים
אֲנִי גּוֹזֶרֶת אֶת שְפַתַיי,
לְהוֹצִיא מִתּוֹכָם זֹהֲמָה.
לִהְיוֹת אִלֶּמֶת,
אֲנִי חֲפֵצָה.
לִהְיוֹת אִלֶּמֶת
מֵהַמִיָה וּבְעִקָּר מֵרְגָשׁוֹת.