תמיד הייתי צריכה זמן לעצמי,

לא חשבתי שאצטרך מישהו לידי.

חשבתי שאוכל להסתדר לבד,

עם משהו זמני שבא והולך.

חשבתי לחיות עם הריגוש הקצר,

שעולה וצף ואחר שוב נעלם כלא היה,

משאיר ממנו רק אבק עם רגשות אשם.

ואז אתה בא, ואתה מעיר אותי.

מחזיר אותי לחיים שהיו לי מזמן,

לפני כל ההשברות ולפני כל הכאב והאכזבה.

ואתה אומר לי שלא כדאי לי איך שאני.

ושהכי טוב זה אני ואתה ביחד.

ואתה לוחש לי,

ושר לי,

ומחבק אותי- כמו שאני הייתי מחבקת.אז.

ופתאום אני מהססת, לא בטוחה שזה נכון.

לרגע לא מבינה מה אני רוצה.

ואז אתה מדבר אליי ואני מבינה למה אני כאן,

ולמה זה כל כך כדאי.

ואז אני מתקרבת, טיפה טיפה,

עוצמת את העיניים, מאזינה לשירה השקטה,

ופתאום וכבר לפתע,

מצליחה להתמכר לנשיקה.