עומד האדם אל מול המציאות המשתנה
מנסה להתדבק בשכינה
אך הגשמיות מנסה להוריד אותו
למקומות שם אין אור
יש שם הרבה צללים
הרבה מחשכים
איך ינצל ממחשכי ההרגליות?
זו העיצה היעוצה
שלא יביט אל המעשה
כאילו הוא כבר מנוסה
אלא יביט כאילו כל יום חדש בעיניו
כיון שהוא קיבל את האור מחדש
כל יום
הרי כך היא הנשמה
יורדת אלינו טהורה
זוהי טהרתינו
זוהי מדינתנו
זהו עמנו
זוהי ארצנו
למרות כל נפילותינו
הטהרה נשקפת ממנה
רק אם נביט בה כחדשה
לא נביט בפגמיה
כיון שהם מכוסים על ידי אהבה
אהבה עצומה
שאיננה מפסיקה
גם כשאין כביכול סיכוי
ושיעור זה יכול ללמדנו
רק אהרן אבינו
שהוא מלמד האהבה
האין סופית לבריאה
שהוא מגלה ומכפר עליה
בצורה כל כך עליונה
"מלמד שלא שינה..."
