את בורחת,
אורזת שקרים ורזים
מעשיות שהאכילו אותך ימים
נושאת עמך מזוודת יגונים.
את מתייפחת
על אובדן רגשות.
יוצאת עם מזוודתך
לחשכת הערפל.
את לא טסה
רק נמלטת
למסלול לא ידוע
הרחק מהעבר הכובל
השקר שהוא האכיל אותך,
בכפית הציניות המרירה.
חשבת שהוא אוהב אותך
אך נוכחת בטעותך
למילתך הוא מלעיג.
לכאבך הוא מפנה את גבו.
אך הקור
הנושב ממילותיו חוצה את ליבך.
והדמעות הפורצות
את חומת תקוותך
ושזירת הרגשתך
המהודקת בסיכה לנשמתך
האוהבת
הסכין לידך
מתלבטת
האם לחתוך?
האם לחדול?
את מעבירה אותו
על ידך
חותכת נשמתך
את גוססת
כשמזוודת שקרים
לרגלך
תגובות