פרק 7
"אמא!"
"כן?"
"אני רוצה ללכת למחנה של הסניף"
"למה? מישהו אמר לך שהולך להיות שם כיף במיוחד...?"
אמא של רוני צחקקה קלות,
"לא, אבל חשבתי שאם אני כבר הולכת לסניף אז כדאי לי גם לצאת למחנה, את לא חושבת כך?" רוני הסמיקה מעט, שכן מה שאמרה לא היה אמת לאמיתה, אמה הבחינה בכך – אבל התעלמה מזה.
"אז תלכי, אולי ככה תצרי קשר טוב יותר עם כל החבר'ה משם"
"אני מקווה שזה אכן מה שיקרה..." חייכה רוני, ופנתה אל חדרה.
* * *
'איזה כיף! אנחנו בטח נבלה לא רע ביחד. זה בטח יהיה כיף במיוחד!! ככה אני אפגוש את אופק, ובטח נדבר קצת יותר מאשר בסניף סתם ככה... נקווה שהוא יצא בכלל. אם הוא בסוף לא יצא אני בטח מזה אתאכזב! לא יהיה לי מה לעשות שם כל-כך. אפילו שיש לי שם חברות. אבל... שולי אמרה שנראה לה שכולם יצאו, ואופק הוא חלק מכולם. ולי נשאר רק לקוות שהוא לא תפוס כבר... לא נראה לי. אני חושבת ששולי שמה לב שאני אוהבת אותו. היא בטח כבר הייתה אומרת לי אם הוא היה תפוס... אז מן הסתם שהוא לא...'
"רוני!"
"כן, אבא?"
"באה אלייך חברה. נדמה לי שזאת שאיתה התחלת ללכת לבני-עקיבא."
"אהה, שולי?"
"אני חושב שכן"
"אחלה, אני עוד שניה באה!"
* * *
"היי שולי..."
"היי רוני, מה קורה?"
"בסדר, למה את שואלת?"
"סתם, כי נראה לי שרצינו לצאת ביחד למחנה... ואמרת שאת מתלבטת..."
"התלבטתי. אבל נראה לי שאני אכן אצא."
"מעולה! נהיה שמה ביחד! מזל שבאת אלי אז... בזמנו!"
"בהחלט מזל... ככה אנחנו ביחד בסניף!"
"למה, בעצם, החלטת לבוא לסניף?"
"סתם... בגלל שכולם נחמדים כאלה... במסיבה ההיא פגשתי הרבה חבר'ה טובים, אז החלטתי לבוא."
"אהה... אז מעולה שהיו אצלי מלא חברים מהסניף, האא?"
"בהחלט... בהחלט..."
* * *
"שולי! אני ממש ממש ממש מתלהבת שאני הולכת איתך לסניף ושאני עומדת ללכת למחנה!! זה הולך להיות בטח מזה כיף!!"
"וואי, את מזה מתלהבת, מה נסגר איתך?"
"מה זאת אומרת? בסביבות השבוע מחוץ לבית, שאני לא אתלהב?"
"טוב, נו, אולי את צודקת" חייכה אליה שולי
"אולי? בטוח!"
שתיהן חייכו שזו אל זו.
