פרק 17
הידד! סוף כל סוף אולי אני אמצא ישיבה נוחה יותר, שבה יהיו חברים מסוגי, כאלה שדפקו אותם ההורים שלהם לתוך איזו דת שכל קשר בינה לבניהם הינו מיקרי בהחלט. ככה אני אוכל לפחות להרגיש משהו משותף עם חברי החדשים. אז זה דיי במזל שקיבלו אותי לכאן, וגם מזל שהסכימו להכניס אותי באמצע השנה המטופשת הזו! אבל אני כל כך מפחד מהרעיון של שנה חדשה... כלומר - לא שנה, אבל ישיבה חדשה... שזה ממש כמו להתחיל שנה חדשה...!
כאילו לא דיי בכך שאני בתוך ציבור חדש, אז אני הולך בקרוב גם להכיר חברים חדשים, ומוסד חדש... אין לי כבר הרבה כוחות. אבל זה היה סוף סוף משהו שרציתי בדת הזו, לשם שינוי, אז אני דווקא אמור להיות שמח בזה!!
* * *
"הלו?"
"כן, נחום?"
"כן, אופק, ככה אתה עוזב אותי?"
"כן, ככה אני עוזב אותך... סתם... מה אתה רוצה? לא הסתדרתי איתכם בכלל בישיבה הזאת'י! אז החלטתי לעזוב אותה ולעבור למקום שבו יהיו לי עוד חברים, עוד חבר'ה שנרגיש רגשות דומים בתחומים דומים, ונוכל לדבר על שלל של עניינים משותפים, יש מבין?"
"נראה לי שכן, כלומר - נראה לי שיש מבין, אבל חבל לי שאתה עוזב. אחרי הכל - נהיו לנו יחסים כל-כך קרובים וטובים... והיה לי כל-כך נוח איתך! כל-כך כיף! בשביל מה היית חייב לעזוב אותי? אני לא מספיק טוב בשבילך?"
"נחום... אתה יודע שאני מחבב אותך מאוד, ושגם אני הרגשתי מקסים ונוח איתך. אבל בישיבה החדשה יש לי שלל חברים, ולא רק חבר טוב... אבל אחד. אני חייב עוד חברים. לא מסוגל להסתפק באחד. ממש לא. מה גם - שאנחנו יכולים להסתדר נהדר גם טלפונית. אתה לא חושב כך?"
"לא יודע..."
"אוף! נחום! מה אתה מנסה לעשות לי? לגרום לי לייסורי מצפון? לייסורי מצפון על נטישת חבר טוב, כלומר? שאני אחזור לישיבה וארגיש בה שוב דפוק כזה שלא יודע מה הוא עושה שמה עם עצמו? זה מה זה לא בא לי... מה זה לא בראש שלי..."
"כן..."
אני שומע שנחום לועג לי!
"אתה צודק, אופק, אבל... קשה לי! אני טיפוס כזה של חבר'ה, כנראה. שאוהב שהחברים נשארים איתי. ולא כאלה שנוטשים אותי..."
"רגע, אתה רוצה לומר לי שאתה לא אוהב אותי?"
"מה פתאום?"
"כי אתה אמרת שאתה אוהב חברים שנשארים איתך... ולא כאלה שנוטשים אותך..."
"לא... אבל אמרת שאתה לא תנטוש אותי... נשאר בקשר. טלפוני."
"צחקתי... צחקתי! מה אתה לוקח כל שטות ברצינות כזו?"
"לא יודע. כנראה שאני טיפוס רציני"
"איזה יופי של חרוז!"
"כן, ממש יופי... אני יכול לנתק וללכת כבר?"
"ככה אתה אוהב אותי, האא?"
"כן... סתם. טוב, ביי!!!"
"ביי"
* * *
טוב, אני חושב שמחר הולך להיות לי יום מעניין ומשתלם. גם לגוש חברים חדשים, וגם בטוח שיהיו שמה כאלה שאני אוכל להזדהות איתם, ופשוט אדבר איתם את הדברים שאני חושב על הדת הזו. על הדת המרגיזה הזו. לא מה שההורים ה'דוסים' האלה חושבים להם ככה, כשאני נתקע איתם בבית ה'דוס' הזה!! מעולה. בטח אני ארגיש שמה ממש טוב. חוץ מנחום הריי שאין לי עוד אף חברים בכיתה העכשווית, וגם נראה לי שנלמד בישיבה החדשה מקצועות של חול, וזה גם אמור להיות טוב. אני כל-כך שמח! וואו! פשוט וואו!!
