פרק 18

    היום אני הולך לישיבה החדשה!! אני בטוח שאני אמצא שמה חברים כמו שצריך. אהה, וכמובן שאסור לי לשכוח לצלצל לנחום. שלא יפגע ממני, או משהו כזה.

*    *    *
 
    "שלום, יש לכם תלמיד חדש בכיתה. קוראים לו אופק. אני מצפה שתקבלו אותו יפה. אני יוצא לקרוא לו."
וואו. הגעתי לכיתה החדשה. יופי. יש כאן בחורים שנראים מעניינים. אני מקווה שאני אהנה כאן. עכשיו יש שיעור גמרא. אני אאלץ להקשיב... אם לא בא לי שיעיפו אותי גם מכאן. טוב. אז אני אשיב. אין לי יותר מידי ברירות.
"שלום! אז אתה התלמיד החדש...?"
"כן, ואני מבין שאתה התלמיד הישן?"
"אוו, יפה, יש לך חוש הומור! אחלה. אנחנו זקוקים לחוש הומור כאן. זה כבד ללמוד כל הזמן. זה כבר יותר מידי כזה. אז די טוב שיש לנו מישהו של חוש הומור..."
"יופי, אני מאוד שמח" חייכתי אל הבחורצ´יק שנעמד על ידי. נראה לי שגם הוא מאלה שלא מתים על הדת היהודית. מעולה. אולי ככה יצא לנו לדבר על זה. זה עשוי להיות לי טוב.
"תגיד, אתה נהנה מהדת?"
"לא מאוד. למה אתה שואל?"
"סתם. כדי להיות בטוח שאני לא היחיד בעניין הזה..."
"אהה, בכיף. אז גם ההורים שלך חזרו בתשובה אותך?"
"האמת שהם עשו את זה גם כשהייתי קטן יותר. אז זה לא שהיתה סיבה הגיונית לשאול אותי."
"אהה, אוקיי... רגע, איך קוראים לך בכלל?"
"לי? קוראים לי רוני, ולך... לך קוראים... לך קוראים אופק, נכון?"
"כן, אני הוא אופק" חייכתי אליו. אני חושב שאנחנו הולכים להיות חברים. ודי טובים. מעולה! אני אצטרך גם בישיבה הזו חבר או שניים... עדיף שניים. כמה שיותר חברים זה יהיה יותר טוב.

*    *    *
 
    "נו, אופק, אז איך היה היום הראשון בישיבה הזו?"
"היה בסדר גמור. ואני חושב שאני הולך להכיר שמה כמה חברים נחמדים!"
"מעולה! אתה באמת נשמע מרוצה. יופי. מזל שהחלטנו לשלוח אותך לישיבה הזו."
"כן, האא? טוב. אבא. עכשיו אני צריך להתקשר לנחום... אמרתי לו שגם כשאהיה בישיבה השניה אני אצלצל אליו לעיתים. אז אני חושב שעכשיו אני אתקשר אליו."
"אוו, יופי שאתה שומר איתו על קשר. הוא היה בחור מאוד טוב, וקצת התאכזבתי שנפרדות דרכיכם."
"טוב. אז עכשיו אני הולך. לצלצל אליו."

"הלוו? נחום, זה אופק... כן. מה? כן. כן. אז מה קורה? היה לי ממש נחמד היום הראשון שלי בישיבה הזו. מה? לא. זה לא אומר שאתם לא משהו... אהה, צחקת... טוב. תמסור לכולם בישיבה דרישת - שלום חמה ממני... כן... טוב. להתראות וכל טוב... בבייי."
אולי אני אכתוב שיר? נשמע לי דבר נחמד. ננסה.
´היום הגעתי למקום חדש
פגשתי הרבה אנשים מסוגי
פסק הצורך להתפתל כנחש
הרבה ´מדמותי´ ישנם מסביבי

הרבה שאינם נמצאים מרצונם
בתוך התחום הזה של החיים
גם הם מרגישים מעט מטומטם
בתוך ´ים החיים´ עם הרבה מים

פגשתי חברים שבי מתעניינים
שואלים שאלות על מצבי הנפשי
הם אלי מתקרבים בהמונים
כבר אין שום דברים קשים...

נח לי כאן באזור.
האנשים הם מקסימים
נח לי כאן קרוב
כשכולם אליי דומים!!´

טוב, אף פעם לא הייתי משורר מוצל. אבל מאוד התחשק לי לפרק מעל עצמי את זה. אז פרקתי בשיר. שיר די מרוצה. כי פשוט נח לי מאוד מאוד בישיבה החדשה. פשוט נח לי למצוא עוד חברים כמוני. כמו הבחור ההוא שדיבר איתי היום. שכחתי איך קוראים לו. הוא מאוד מעניין. יותר מעיין מכל הבחורים של הישיבה הקודמת גם יחד, ולכן נראה לי שאני אהנה בישיבה החדשה. אהנה מאוד. אפילו. טוב. אני אלך לארגן את עצמי ליום הלימודים השני שלי בישיבה הזו.

_________________

 
פרק 19

    "נו, אופק, אז איך בכיתה החדשה?"
"יותר כיף מבכיתה הקודמת"
"כן? אז כנראה שזה היה דבר טוב, הזה שהעברנו אותך בסוף."
"כנראה."
"יודע מה? בעצם - בטוח שזה היה טוב. זה שהעברנו אותך."
"אם אתה אומר, אבא."
"יש לך שם כבר חברים?"
"היה איזה אחד שמצא חן בעיני, שכחתי אמנם איך קראו לו, אבל אנחנו הרי נפגש עד כמה פעמים בעתיד... אלא אם כן תחליטו שוב להעביר אותי לכיתה אחרת..."
"אל תדאג, לא חושב שנעביר אותך עוד כמה פעמים..."
"אוהה... מזל, באמת! אם היית אומר שנראה לך שכן תעבירו אותי בוודאי הייתי חושב הרבה, והיה לי קשה מאוד."
"אתה רציני?"
"שנינו צוחקים, לא?"
"אם אתה אומר."
"אז אני אומר."
"אין שום בעיה!!"
*    *    *

    "אופק!"
"כן, נחום?"
"לא נפגשנו כבר שלושה ימים..."
"זה לא מאוד הרבה, אני טועה? תקן אותי..."
"זה הרבה לנו, כשניים שהיו רגילים להיפגש כל יום, כמעט."
"אחח... זה לא כזה נורא. לי, בכל אופן..." אני מקווה שהוא לא נפגע!! "לא נפגעת, נכון?"
"לא. לא נפגעתי. אני מכיר אותך מספיק טוב בכדי לדעת שאתה פשוט לא מסוגל לחשוף רגשות געגועים. אני טועה? תקן אותי..."
"כן. אתה טועה. אני מסוגל לחשוף רגשות געגועים..." התחבקנו. כמו הבנות. תמיד כשהן נפגשות הן מתחבקות להן בצורה מטופשת כזו. כאילו שהן ל נפגשו שנים. אז עכשיו גם תורינו לחיבוק כזה. מה יש? רק לבנות מותר?
"אופק, אז איך בישיבה החדשה הזו שלך?"
"אחלה, ממש ממש אחלה, למה אתה שואל? אתה שוקל גם לבוא ללמוד אצלנו?" קרצתי אליו
"לא, עוד לא. אולי אחרי שנחזור בתשובה בלי שאני אמות על זה..."
"אז שמתם לב"
"לא יודע אם כולם שמו לב. אני, בכל אופן, אכן שמתי לב."
"למה בדיוק מת לב?"
"לזה שאתה לא מת על הדת."
"אהה, אוקיי."
"אתה כל-כך מרוצה מזה?"
"לא. אבל אני מסכים עם העובדה שאתה יודע שיש לי לא מעט תסביכים עם הדת המזופתת הזו."
"אהה, אוקיי"
"ואתה מסכים עם זה, האא?"
"כן... סתם... אהה! כתבתי לך שיר! שאני לא אשכח... רוצה אותו?"
"איכסה! שיר שלך...? של נחום...? סתם! טוב, תביא אותו. אני מוכן לקבל את השיר הזה שלך..."
"אני מאוד שמח. אתה נורא חמוד אלי היום..."
"אני תמיד נורא חמוד!"
"כן, אני יודע... קח את השיר."
"תודה! גם אני כתבתי שיר. אבל אין לי אותו עלי..."
"לא נורא. שלי בטוח יותר טוב..."
"בטוח..."
"זה כזה כיף שאני יכול לזרום איתך, לדבר שטויות, להסתלבט עלייך, ושאתה לא נפגע ממני, כאחד שמכיר את כל השטויות שלי, ואת כל ההנאות שלי מלרדת על אנשים."
"כן, זה כיף גם לי."
"אני שמח."
"תאמין לי שגם אני?"
"אוקיי, אני מוכן להאמין לך"
"אני שמח שתה מוכן להאמין לי. אף אחד מלבדך לא מוכן לעשות זאת..." צחקנו, שוט כיף לי לשבת איתו. נראה לי שהקשר בנינו נהיה קשר טוב יותר דווקא ככל שאנחנו נפגשים פחות. כי ככה מתגעגעים זה לזה... ואז כשנפגשים מאוד מאוד מאוד מאוד נהנים מזה.

*    *    *

    היה כיף לפגוש את נחום. אולי כדאי לי לראות סוף סוף את השיר שלו? הוא בטח משהו רוחני גבוהה כזה... טוב, נראה אותו.

´יש לי חבר מקסים הוא מאוד
לחיות לידו ארצה לי עוד ועוד
אך הוא עבר למקום מרוחק
ממני הוא כבר נהיה מנותק

אני רוצה להיפגש איתו יותר מתמיד
להיות לידו ובלי להרגיש  עמו תלמיד
הוא חבר, הוא מקסים, אותו אוהב עד מאוד/בכל ליבי
וארצה לפוגשו בכל קרבי

אופק! אני רוצה שתחזור אלינו... אוהב אותך מאוד. נחום.´

 חמוד, נחום. אני בטח הייתי מתבייש להביא משהו כזה למישהו מהחברים שלי. זה יותר מידי תיאור של רגשות. לא בשבילי.