שקט... שקט מוחלט.

דממה דקה, הרעש הגיע לקיצו.

אין כל קול באוויר, לבד הרוח הנעימה.

ציוץ, ועוד אחד, ועוד רבים...

רשרוש הענפים, נסיקת הציפור,

קריאת הנשר, זמזום הדבורה.

הטבע מתעורר...

חי, נושם, בוקע החוצה.

מה רבו נפלאותך ה'.

הרוך, הנעימות, הדממה המתוקה.

שואב הכול פנימה, מתחבר...

ומעניק גם משלי...

המוזיקה העדינה... של החליל הקטן,

מתחברת יחד עם הקולות הצלולים.

וביחד ההרמוניה גוברת,

השלימות הולכת ומתעצמת.

מה רבו מעשיך ה'.

וכל יצור, קטן ככל שיהיה...

הוא עולם ומלואו... יצירה מופלאה.

ואם נתבונן, וראה זה פלא,

האמנם חי הוא יצור זה?

היש בו לב אם אין?

החכם הוא, הטיפש?

כלום, ואיך יתכן?

אכן, יש ה' במקום הזה...