אני נוסעת
חוצה לארץ
ללא מזוודות.
החולצה קרועה מצד שמאל
ונעלי הצער,
מצרות צעד
תפורות אבק דרכים.
החצאית ארוכה
כמו הבכי של שלשום
מכבידה עצמה
עליי.
אני נושאת עמי
את אלבומי התום
שארזו בי הוריי
תמונות
תמונות
של אהבה
מטען גנטי
הצועד איתי
"אובר וייט"
לכל מקום,
וספר תהלים
אחד
נקי
וזך כמו אדוננו
לנער איתו
את החטא
מעל הכביסה
המלוכלכת.
תגובות