פרק 5
המבחן! יאללה. מעניין כמה אני אקבל... הינה, המורה מושיט אלי טופס של המבחן! טוב. בסוף החלטתי לא להעתיק. זה לא בשבילי. שונא רמאות וזו תהיה פשוט רמאות לשמה. נקווה ל'עובר'. ממילא זה לא הולך למגן... למה אני כזה ציני? לכל הרוחות! טוב. חייבים להתרכז. אופק. להתרכז! אם אני לא אהיה מרוכז הסיכוי שלי לעובר עוד יקטן... אני לא רוצה להיכשל. בסוף שוב יגידו לי בבית ש:
"אתה רואה? למה אתה לא משקיע בזה?"
מה גם שאני אישית רוצה להצליח. אחרת – איך אני אעשה בגרויות? אבל נידמה לי שהבגרות בזה זה עם תנ"ך פתוח. בניגוד למבחן המטומבל הזה! טוב. יאללה! נתחיל לעבוד.
* * *
"נו אופק, איך עבר עליך המבחן?"
"היה סביל משהו..." נחייך אליה! שהיא לא תכעס עלי
"סביל?"
"כן"
"שזה אומר?"
"שלא ידעתי הכל. אבל ידעתי הרבה. יש לי סיכוי טוב ל'עובר'"
"אהה, יפה!"
אפרוש לחדרי. אין לי כח לאיזה דיון מעמיק איתה על זה. דיי והותר לי בעובדה שיש לי סיכוי ל60 הכי גבוה. אני לא צריך גם להיות עם אמא עכשיו ולהסביר ולתרץ. אין לי כח אליה. ודיי! אני אשהה בחדרי שלי. עד שיתחשק לי לצאת! בא לי לקרוא ספר. אבל לא משהו 'דוס' כזה. אני רוצה ספר יפה. משהו רומנטי אולי, ולא ניראה לי שקיים בבית הזה כלום מהסגנון שאני מחפש! אוף! אני בחיים לא אסתדר איתם! אני רוצה ספר! טוב. כנראה שאאלץ לוותר על זה. אולי אני אנסה לכתוב משהו? הינה, יש לי כאן דף ועט, קדימה!
'שוני עוטף אותי מאוד
שוני מחיי התמידיים
השוני מרגיז אותי עוד
רוצה לחזור אחורה בחיים
אני לא אוהב את הישיבה
רוצה בית – ספר רגיל!
אשמח לקנות כלבה
אורח החיים הזה מגעיל!
מתגעגע לימות הילדות
רוצה חופש בהכל
בלי לתקוע את היהדות
רוצה חופש גדול!'
יופי. פרקתי ממני. נחביא את זה שאף אחד בבית לא יראה! זה לא עניינם מה שאני מרגיש, ובכלל – הם לא יאהבו את זה וסתם יצעקו ויכעסו עלי, ואין לי כח לזה. ממש לא. אני מסובך מספיק בנושא הזה. לא צריך עוד צרות.
