שלום! אתם בטח לא מכירים אותי. אז אני אגיד לכם מי אני... אני ילד גדול כבר, בן חמש, שיש לי שכן מוגבל משהו, הוא לא רגיל. ממש לא כמו כולם. ואני נורא אוהב את השכנים שלי. היום - במדורה - הזמנתי אותם לבוא אלינו, כי הם לא עשו מדורה. הם כבר גדולים. והייתה אצלהם אחיינית - גם היא הייתה גדולה. בתיכון כבר. אז גם היא לא ארגנה מדורה. אז הזמנתי אותם אלינו - שיהנו גם הם, למה שרק אנחנו נהנה? שיהנו גם הם! ואני חושב שהם באמת נהנו, באו אלינו, קיבלו תפוחי-אדמה, הסתכלו על האש. ומה לא? ניסינו לתת לאחיינית שלהם גם ארטיק, אבל היא לא רצתה. השכן המוגבל מאוד נהנה אצלינו, ולא ממש הסכים לחזור הביתה, אבל אני חושב שהוא כבר היה צריך ללכת לישון, אז האחיינית שלו ביקשה מאחותי הגדולה ממני שתגיד לו לחזור הביתה, ואמא שלי אמרה לה שישאר אם הוא נהנה, אז השכנה, שלומית קוראים לה, אמרה שהדוד שלה - עציון - צריך כבר לחזור הביתה. הוא חזר בסוף, כי הוא מתבייש מאמא שלי. והיא יצאה לכיוונו.
המדורה של ל"ג בעומר הייתה ממש אירוע נחמד. אבא שלי הדליק את האש, אמא שלי הביאה תפוחי-אדמה שנצלה באש, צלינו אותם והם היו טעימים. גם הארטיקים מצאו חן בעיניי, וגם השיר - ילדים שכתבה האחיינית של השכנים, שלומית.
´ל"ג בעומר הינה בא
הדלקנו מדורה גדולה
האש בערה בכתום זורח
והעשן הפיץ הרבה מאוד ריח
תפוחי-אדמה טעימים צלינו
את האש היפה מקרוב ראינו
אכלנו את הכל שרוף
והרחקנו את האש מהגוף
נהינו מאוד כל הילדים
הם היו נראים כה חמודים
התלהבו מהבערה עד מאוד
ורצו להישאר ליד האש עוד ועוד...´
השיר נחמד מאוד. היא הראתה לי אותו רק למחרת היום, אבל אני נהניתי ממנו, אפילו שהוא יותר מנקודת - מבט של מבוגר על הילדים. הוא שיר יפה. וגם המדורה הייתה יפה. היא צדקה לגביי האש... באמת רציתי להשאר לידה עוד ועוד.
אהה, ופתאום אני נזכר - השכנים הביאו לנו גם עוגות, אני חושב שזה היה בגלל שאמא שלי נתנה להם תפוחי אדמה... אז הם רצו להחזיר לנו. בקיצור - היה כיף. מאוד. אפילו!
_________________________
מוקדש לשכנים של סבא שלי... אמנם זה לא מדוייק כמו שקרה לנו, אבל בכל זאת מוקדש להם.
