הנקודה הפנימית שבאדם
איננה נותנת לו מנוח
אין היא נמצאת באיזה פן של חיים
אלא בכל משמעות העולם

ויש אנשים שבוחרים להיות עבדים
אין הם רוצים להיות אחראיים
על עצמם, על זולתם, על מדינתם

נמצאים הם תחת אחריות האדון
הם מחליטים שהם מתמכרים
אין הם חושבים או מנסים להתקדם בחיים
כי מה הם החיים?
תאוות והתמכרויות

ועל כן מגיע מצב מזעזע
שאדם בוחר להיות עבד נרצע
להיות עבד של ההתמכרות של עצמו
ומה פלא אם אזנו נרצעת?
להקשיב לקול ד' אין הוא מקשיב
לשמוע את אור התורה אין הוא שומע

אזנו תהיה סמל לאי ההקשבה,
ואולי גם לדרת התשובה
כי גם עבד נרצע
אחרי חמישים שנה
יוצא אל החירות השלימה

אמנם הוא יהיה כבר זקן,
אבל אנחנו לא מתיאשים מאף אחד
גם אם יש לו זקן לבן

ומה נאמר אנו בדור מלא תהיות?
בדור שבו הכל מלא תאוות ונסיונות
נאמר שעבדים אנחנו לד' אלוקינו
ואין אנו נכנעים לכל ההתמכרויות של התרבות הסובבת אותנו
אנו יודעים לקחת מהתרבות את האור אלינו
ולצקת לתוכו את אור ד' העצום והנפלא.

ב"הצלחה...