"תביאי לי תה...! אהה... וגם כדור אקמול בדרך, מהמטבח."
שמעתי את הקול של אבא שלי זועק ניחר מהחדר של אחי - שם הוא שיכן את עצמו. אוקיי, אז נכון שגם אני לא הכי בקו הבריאות, והייתי ערה בלילה הקודם דיי הרבה, משתעלת ומתעטשת חליפין... אבל... אז קמתי וסיפקתי לו את מבוקשו. תה וכדור אקמול, לא מצאתי כפית - ככה ששמתי את הסוכר עם כף... לא נורא. הוא אמנם עשה פרצוף כששתה, אבל כששאלתי אמר שהטעם בסדר. מזל באמת, אחרת עוד הייתי אמורה להכין לו עוד אחד...
רגע! גם אח שלי - אביאל, חולה, הוא משתעל מהחדר הסמוך - הוא על המיטה של אבא שלי. ישן כבר כמה שעות רצוף. גם אבא שלי ישן עד עכשיו. חורף. מחלות. יש בשפע... קודם היה גם טלפון, עניתי;
"הודיה? המנהלת של אוריה, היא לא מרגישה טוב, כואבת לה הבטן. אפשר להביא אותה הביתה?"
השבתי שכן, למה לא? נעשה בית - חולים קטן בבית שלנו... אמא לא נמצאת, אבא חולה, אח חולה, אני - לא הכי בקו הבריאות, אוריה חולה ורק אחות אחת בסדר. טוב, אז היא תוכל לשמש לנו כאחות רפואית ראשית. כלומר - שתי אחיות בסדר, אבל אחת מהן בשרות לאומי. ככה שנסתפק באחות רפואית אחת.
"אני? למה ניראה לכם שאני אהיה האחות שלכם? לא רוצה! אני גם ככה צריכה ללכת לביביסיטר בקרוב!"
הלכה! השאירה אותי לדאוג לכולם, כאילו אני יותר בריאה! אז מה אם אני הגדולה (עכשיו, בלי זאת שבשרות...) בבית?!
רגע! אביאל! איך אתה משחק במחשב אם עד עכשיו לא יכולת לקום מהספה ואפילו ביקשת שאני אביא לך את השמיכה במקום שתקום לקחת אותה...?!
ככה זה כשאמא בהשתלמות...
__________
מבוסס על מה שקרה אתמול בבית שלי...
תגובות