3.1.2005

ירושלים עם האויר הצלול והשמים האפורים.

גשם דק בעיני, בלבי מדורה קטנה.

הרים, הרים סביב. בערפל עדין, ירוק רחוק הופך אפור.

ריח של אורן ואבנים מסודרות שהפכו להיות גדר על גבי סלע,

מתגעגעות אחת לרעותה ולזמן בו היו פעם סלע אחד.

גם בי עובר חוט געגועים. המרחב, עמקים שבין הרים.

המבט יכול להאריך ולבהות רחוק.

ומעל, ברקיע, צורות ענן גדולות כמו הרים עליונים.