תישני ילדה
אכתוב לך שיר הלל
בזמן שהאש תבער בחוץ
את תבואי
אל תהילתך
תישני ילדה
תני לציפורים לעוף
לאן, שהן רוצות
תני לילדים לחזור
אל הבתים
תישני ילדה
גם אנחנו
נכבנו פעם מהחיים
ראינו איך עלה הנהר על גדותיו
ואנחנו עמדנו
חסרי אונים
תישני ילדה
אכתוב לך שיר הלל
מחלומות שחלמנו, מסיפורים שכתבנו
כשתפקחי את עינייך
תראי איך נפלו חומותייך
איך חזרו אלייך, גיבורייך
תישני ילדה
הלילה הוא התחלת החיים
קו הגבול שחוצה בינינו
נעלם
יום אחד תגלי
שאנחנו לא כול כך נעלמים
עדיין כתובים על קירות
עדיין מוצגים בפסלי רחוב
תישני ילדה
זה שיר הלל
למה שיכולנו להיות, למה שרצינו שיהיה
אלו ימי התהילה האחרונים
רגע לפני שפושטים את המדים
ומביטים אל הזמן
ממרחק
כמו היינו ציידים, והוא הטרף הזר
מניפים את הרובים, זורקים את הקסדה
תישני ילדה
אל תתני לחלומות לקחת אותך
הרחק מכאן
תני לכלבים לנבוח
תני לילדים לצרוח
את הרי יודעת, כול שיר שנכתב
מבקש אותנו כול פעם, מחדש
ימי התהילה חלפו
ומן הגבולות אפשר לראות
איך אנחנו נעלמים במרחק
תישני ילדה
ובבוקר, כשתתעוררי
מול המראה הגדולה, נרקוד
כמו לא היינו חייבים דבר מעולם
כמו כתבנו שיר הלל, שעכשיו נגמר
