הבניינים הגבוהים

הגיעו עד קו החוף

אני מביט למעלה

מחפש את הקומה הכי גבוהה

תמיד את הקומה הכי גבוהה

אם הייתי יכול לטפס

הדרך הביתה

היתה קצרה יותר

ציפורים מחפשות מקום לנחות

חתיכות של לחם יבש

זרוקות על חול קשה

הבניינים הגבוהים

מסתירים את האופק

עכשיו הנצח מתערער

לוקח נשימה

מחפש במה להיאחז

וזמן ישן חוזר אלי מכל עבר

לאן שאני לא הולך

תמיד הקירות מדברים אלי

תמיד החזיונות חוזרים בצבעים כהים

הנה אנשים קופצים

הנה אני שוכב

והאור מסנוור

ראיתי כבר את הזמן נקטע

סיבוב ועוד סיבוב

בסוף, מישהו חייב להישרף

געגועים מצטברים

הזיכרון לוקח ממני

קצת יותר

והבניינים הגבוהים

מגיעים עד לקו החוף

אני מביט למעלה

מחפש את הקומה הכי גבוהה

תמיד זו הקומה הכי גבוהה