בסוף, יהיה לנו את כול הזמן שבעולם

שעה אחת

שעה מתוך ארבעים וארבע

שעה ממאה ארבעים ושמונה

כאלה תכפילי במאות

אין צורך לאסוף הכול, אין צורך לחכות

יום אחד נלמד לאהוב

נלמד לקחת את הדקות בלי לחכות לשאריות

יום אחד נגלה

שיש לנו מישהו לחיות איתו

יהיה לנו את כול הזמן שבעולם

כול דקה פנויה

לא נצטרך לחשוש, שהיא לא תחזור

כמו נהג שמחכה שהאור יתחלף מאדום לירוק

תקשיבי איך השירים משתנים ברדיו

פתאום אנחנו מזדהים עם הגיבור

פתאום הזמר, יש לו קול צרוד

אפשר להמשיך בשתיקה הזאת שעות

שעה אחת

היא רק אחת מאלף, שנמשיך לסחוב

בסוף נלמד לאסוף זיכרונות

ולזרוק מה שלא צריך

נלמד לקחת את מה שהחיים נותנים

בלי לבקש קבלות

בסוף יהיה לנו את כול הזמן שבעולם

לא נצטרך לחזור באותו שביל חזרה

לראות מה איבדנו

הדלתות לא ייטרקו

תביטי על הסלעים

ידענו איך לעמוד עליהם בלי ליפול

כמו מתאגרף שרק מחכה

לסיים לחטוף, ואז לתת את המכה

את תראי

בסוף יהיה לנו את כול הזמן שבעולם

אנחנו נעשה את כול הסיבוב

ואז נבין

שהמחר הוא כמו היום, והאתמול הוא כמו מה שעוד יבוא

את תראי

נוכל לכתוב עוד שירים

נמצא את מי שאנחנו רוצים

בסוף, נאהב

ונדע לחיות עם השני

גם שהטעויות ייהפכו קשות

כול מה שיישאר מאיתנו

ייעלם עם השנים

רק על הפנים, יישארו סימנים

מה אז יהיה שלנו?

נוסעים בשקט, את יודעת

כול שעה אחת, היא אף פעם, לא מקרית

אבל תמיד תבוא אחרת, אם תאבדי אותה

בסוף נלמד את הזמן, ולא נצטרך

לרוץ אחריו

מה שיהיה שלנו, יישאר כזה

ומה שלא, יום אחד נמצא גם אותו