נכתב ב: 1.1.2003 כה יפה פוסעת ברחובות, נראה שכל כולה, פקועה בתוך חובות.. על הפנים מסכה שלא מראה ת'סבל.. אומרת דברים, ויודעת שזה הבל.. אנשים מסתכלים, אך לה, לא אכפת.. ממשיכה בשלה, דבר לא קרה.. תתעוררי ילדה! ראי! שמש לבנה.. אך היא, פוסעת במקום, אינה מתקדמת.. רגישה להכול, כנראה גם סובלת.. אינה מוצאת עצמה בתוך ראי, מסתכלת ורואה: אוויר.. שיר הנכתב בלילה אחד, על לב של ילדה, שכמעט נכחד.. על איך שדורכת במקום כל שנות חייה, ועכשיו הזמן, לענות לתפילותיה..