והאמת חייבת להיאמר
את נגינת קולך ,
פחדתי לאבד
נסתגרתי מאחורי דלתות הלב
רק לא להראות לך כי אני פוחד
את ידך השמטתי מידי
באין אדם נותרתי לבדי עומד
ובקול גדול אזעק שמך
וכבת שחוק לעג תהא לי הד
אומרת , מהָר זה, מה לְך אדם ?
ברח, לך רד
חיפשתי את הדרך חזרה
והייתי כסומא ואלך עדי אובד
ושביל וכל צומח נרמסו
תחת שטפונו של הגשם היורד
והגוף נכפת כולו בברזל שלשלאות
ורק הלב פועם ,חומד
ורציתי לך לומר מילים רכות,
שתקתי
וארץ ושמיים היו לי עד
ומעט ההיגיון היה לשיגעון ,שיכור
גופי עלה נידף ברוח מתנודד
רציתי איתך לחלוק ציקלון חיי יחדיו
ועתה היה לי למשא כבד
