רכה

מלטפת

נוגעת,

לא נוגעת

כמה נעימה התמימות...

אבוי, כמה כואבת ההבנה!

חובטת, לא חובטת

פוצעת

עד זוב כל הדמעות

עד שתימסנה כל שכבות הרוך הצעירות, הרגעיות...

כמה עוד נותר לי להבין!