חלל פרוע,
אוויר לוחש
העבים אפורים, ממלאים.
אבינו שבשמיים,
עני ואביון נוכח פני ישות נצחית
קל רוח ורפה שפתיים וקולי לא נשמע.
מבורך שנישא, על כנפיים איתנות.
נשענת על צורו,
רצוצה כקנה,
מחכה לשמוע המיית קול בודדה.
אולם שפתיי נעות והקול לא נשמע
עד בואכה הנה.
