ועכשיו,

כשהרוח המלטף מכה על לחיי,

ושהעץ שנטעתי - עליו נושרים

אני יודע שהוא שב, מי אם לא הסתו.

תקופה חדשה מורגשת באוויר, החדש,

הנושר והסוער, ואני -

יושב לי לבד וכותב לי שיר, רק אחד,

שינציח את הרגע, הגעגוע, הכמיהה והשקיקה

שינציח את מה שבלב, החדש ולא הקודם,

 את האהבה ולא את הכאב.