אמא,

הילד שחשבת שאני-

הוא אחר

חשבת אותי לגיבור, לנסיך, לאדם

וכעת אני ציפור,

שהיית רוצה לשלח רחוק מכאן,

אל ההרים, ושלא יידעו על קיומה

ומסעותיה.

תמיד אהבת, הוקרת

וחיבקת 

כעת את מאוכזבת,

פניך נפולות ונבולות

ולא רוצה בקרבתי

הרחק מכאן,

לקצהו של עולם.

קר ומבודד

אשוטט לי לבד

אחפש לי אדם,

שיחזיר לי את הדם

את אשר הקיזו הסובבים

וקולם נדם.

אתהלך ואחזור

ופניי לא יודעות,

את ארשת פניך

הצמאה לראות,

את אותם הפנים

ששילחת לאין יודעים...

אמא