השאלה מהדהדת בחדר כרוח שאין לה ביטוי,

למה?

למה?

האבידה קשה מנשוא והחלל אינו מתמלא,

למה?

למה?

לעיתים אני חושבת -למה לי חיים?

למה?

למה?

רק חור ריק, ואין תשובה לשאלה הגדולה- למה.

דמעות זולגות מעייני כמו מטר תנחומים.