מן הקירות
ירדו התמונות
מן הגגות
עפו כול הציפורים
לא ראיתי את השער נסגר
לא ראיתי את אחרון הילדים
חולף מכאן בשקט
נשארתי ליד החלון
חיכיתי
לראות את פנייך
חוזרות אלי
10 שנים
הן חוזרות אלי
עד שהבנתי
שאין להן לאן לחזור
מוציא סיגריה מהקופסא
הכול עולה בבת אחת
ראיתי את האש, ראיתי את החוף הישן
מה הזיכרון הראשון
מתי בדיוק הרגשתי טוב
מה את זוכרת
מכול הימים
שנכתבו ביומן, ועכשיו
דפיו משמשים לרשימת משאלות
10 שנים
פנייך חוזרות אליי
לקח לי זמן להבין
שאין לי
את מי לקבל אלא את פנייך
מחייכות אלי מתמונות קטנות, ממכתבים של ילדים קטנים
לאן נעלמת?
זה הריקוד
שכול אחד מנסה להוביל
זו הצורה החדשה של הזיכרון
הוא יוצר לעצמו חיים חדשים, הוא יוצר לעצמו זיכרון משלו
עצב של לילות בלי שינה
לאן את הלכת, אחרי שהמשכתי לחכות
ליד החלון
לאן, את לקחת את עצמך
ונתת לי להישכח
10 שנים
רודפות אותי פנים, רודפות אותי תשוקות
אני מתחבא בפינה, מנסה להתגעגע
אני מחפש את השנים, שחשבתי
שיש בהן פיתרון
מרגע לרגע, הגוף מתקרר, הפנים נסדקות
דמיינתי שני אנשים בבית קפה
פרץ של געגועים מוביל אותם בחזרה אל החלון הפתוח
פרץ של זיכרון ישן, עולה כמו שטף מים
בלי להשאיר כתמים על הפנים
10 שנים
לאן את הלכת, הייתי בטוח שאנחנו מלאכים
שומרים אחד על השני
נותנים לאלוהים מכות, וצוחקים לילדים על כול הפצעים שלנו
הייתי בטוח, שיום אחד נמצא את עצמנו
פורמים את החבלים, יורדים מן הצוקים בזהירות
לאן נעלמת?
