כדורים על השידה כוס מים התנפצה לרסיסים את עומדת מולי מחכה שאצחק יש בנו משהו כואב כול בוקר מתעוררים אל אותו כישלון ועדיין ממשיכים כמו שני ילדים קטנים שמתעקשים לנצח גם אחרי שסגרו את פארק השעשועים לפעמים אני חושב לו מילים יכלו לעזור הייתי כותב לך שאני אוהב ואז נשאר לחכות לפעמים אני תוהה מה המרחק האמיתי את עומדת מולי ולא יודעת אם לצחוק או לבכות זה תמיד מכאיב שמרגישים אבל לא מצליחים לסדר את זה צבעתי את החדר ואחר כך ישבתי לצידך בלונים עפו הבטנו עליהם, משועשעים יום אחד אנחנו נצחק, אמרתי לך ואת אמרת, נשארו לנו כמה טעויות לעשות לפני שנתחיל מזגתי לך לשתות והסתובבתי סביב החדר נראה כמו המקום האחרון שנצליח למצוא בו משהו חדש לפעמים אני תוהה מה המרחק האמיתי וכמה זמן ייקח לנו לחצות אותו את כותבת חלומות ומשאירה לי אותם על ניירות זרוקים אני כותב על כישלונות ומפחד להקריא לך את השירים כול בוקר מתעוררים ומרגישים קטנים תמיד יש מישהו שמנצח תמיד אנחנו רוצים להרגיש לא שייכים אבל בסוף, אין ברירה את אומרת שאנחנו לא היחידים שכותבים את הלב בטעויות כתיב וכותבים מחשבות, בלי סימנים יש בנו משהו שונה, לא מתאים לסרטים שמציגים היום כדורים על השידה טלפונים מנותקים, ועל המקרר יש דף עם הסברים איך להיות היום, ואין לנו מושג איך לחיות מחר הלוואי ומילים יכלו לספר לך הכול באמצע הלילה מתעורר ומביט בך כמו ילדה קטנה שמחפשת שמישהו יפנה לה מקום בשבילה ואני זז הצידה מפריח בשבילך בלונים, ופותח את החלון אורות מהבהבים תוהה כמה גדול המרחק שנצטרך עוד לעבור עד שנרגיש אמיתיים בשלים להרגיש, חפים מכול תחושת החמצה יש בך רוך שלא משאיר מקום לספק מביט בך שעות הזמן קופא, ונמס איתך את אומרת יום אחד נחלום בלי לפחד אני מחייך בכל בוקר קמים לתחושה של כשלון יש בנו מגע שמחמיץ כול פעם מחדש אבל שאת עומדת מולי כמו מישהי שמבקשת לצאת מן המחבוא ולתת לרגע לשטוף אותך אז אני יודע, אנחנו יכולים לנצח גם אם יכבו את האורות.