האומנם
"האומנם כל היצור הנברא לו יש שם. פקדו אותו כל מיני דברים לאחרונה".
כן זו לא שורה מאיזה משורר דגול, או מאיזה מצביא אלמוני אשר נשאר בשדה הקרב, אם מספר הולך ופוחת של לוחמים הנלחמים בחרוף נפש לנצח את יזע הדמעות ההולכות ונערמות ערמות ערמות עד שאפילו לסוסים לא נשאר מים, אלא מעט מן המעט אשר צריכים הם לשתות, ומשקים אותם בדליי הדמעות.
לא ולא אינך מתיימר להיות איש יודע כל, איש רצון ובחירה, איש עם ראש על הכתפיים, אלא לצוד לרגע את פרפרי השיעמום הנוטים מערבה בסוף כל יום תמים. האמת היא שכל נחלי הדמעות יורדים למזרח התיכון, ושם מתנקזים למוצא אלומוני, אבל לפני הכל השמש בהם קופחת, והם חזרו להיות אויר וצללים.
ירחים גדולים זורחים על העיר הזאת, המלאה סודות לעת ליל, ואף תנים מהלכים בה, בכדי לבדוק אם נשארו שם ברים למלות את בטנם באיזה משקה ויסקי ישן, אבל אין שומר בעיר הכל פרוץ ואף הגדר המקיפה את הבר האלוני איננה בנמצא בימים יפים אילו. טוב נעבוד לדרכי ההגיון הפזור שם בין כותלי הרצון, האם יש שם, שם(שם מלשון שמו של אדם) שואל גמל שלמה וממשיך ומקפץ לדרכו.
תגובות