עודני יושב מול הירח המואר, ומסתכל לשם.

חושב לי על הצל הנעלם, השבוי בין העלים,

הנושרים מעץ החיים.

נפעם מרגשות האנשים הפתוחים,

ששנים על גבי שנים,

מעבירים על אותם העצים הפורחים.

כן זה לילה מלא במסרים מעורבים,

השמיים כמעט נקיים,

הם מלאים בעננים פשוטים שזזים לפעמים.

חושך, ככה צריך איזה ניצוץ של אור,

להאיר את המצב.

בין שעמום לסתם כלום, מילים הם נצח,

נכתבות על גבי הדפים השקופים.

לילה, אין ספור כוכבים זזים ממקום למקום,

נוצצים הם לאחר חצות.

לילה, זה סימן לאור גדול שיבוא בסוף,

השמש תזרח על העולם הגדול,